אודי - חשבתי על עוד תובנה ורוצה את דעתך

אחרי שכתבתי את הפוסט היום לפתע הכתבה בי ההכרה אולי דווקא בגלל המרדף אחרי המצוינות והמושלמות, אולי דווקא בגלל הרצון לכבוש את האוורסט, ואכן לכבוש אותו בגדול, אולי לכן כל כך קשה לי להשלים עם כל מה שהיה כל כך לא מושלם, וכל כך רע!!! ואולי דווקא שהייתי צריכה להסתיר את כל הזבל גם זה המקור של המושלמות החיצונית הזו, תמיד המצטיינת, הכי חכמה, הכי יפה, הכי חרוצה, ואולי זה מין עטיפה שאם מחוררים אותה אז הכל בפנים נופל לרסיסים, אני חושבת עכשיו שמה שנראה מושלם חיצונית הוא בעצם מה שמהווה את הבור השחור שלי, הכוונה היא שתמיד דאגתי למצוינות ומושלמות בכל דבר, והדבר הזה לדעתי לא נותן לי להשלים את החסר העצום שהיה לי, עם האכזבות, עם העמדת הפנים, עם הניצול, עם המצוקה האינסופית, שהכל היה בפנים בעוד הכל בחוץ מושלם, הקוטביות הזו, וכנראה הדחיפה של האחד לשני, חושבת שגוררת אותי היום למצב שסכיזופרני, לא במובן הקליני של המילה אלא במובן של ההיבט הפנימי של עצמי, טוב נגמרו לי המילים כרגע, אבל לא נגמר הנכסס הגדול