סנדיי יקרה אולי טריגר

את יודעת אני שמחה שאת מקנאה זה טוב ...זה אומר שאת רוצה משהו השאלה האם את מוכנה לעבוד לשלם מחירים להתאמץ כדי להשיג אותו .... אבל אני חייבת להגיד לך כמה דברים אולי הם יהיו קשים אולי מטלטלים זאת לא הכוונה. אני נזהרת כי בפעם האחרונה שכתבתי לך זה גרם לך לחרדות ופלאשבקים. את מוכרחה להבין ואני אדבר רק עלי ..טיפול טוב שמרגישים צריכים לעבוד עבורו לעבוד קשה קשה קשה !!!!!!!! בלי צחוק טיפול בלי עבודה וכן העבודה היא משותפת לא יניב פרות. תראי מה אני עוברת כל החודש תיראי כמה פעולות אני עושה כמה דברים אני יודעת ומבינה ואשנה כי ככה תהליכים נעשים. חייבת להגיד לך קשה לי עם התוקפנות שלך לא חשוב מה הוא עשה את יכולה לבחור לא להמשיך איתו כינויים כמו צפרדע ועוד לא מכבדים ולא מקדמים לשום מקום ..כשאני קוראת אותך הדבר הראשון שעלה לי בראש זה מה את חושבת שהוא חייב לך משהו האם הוא עומד שם לשרותך כל הזמן . האמת שבכאב אני אומרת שגם אני נפלתי קצת למקום הזה שציפיתי ממנה שתעשה כרצוני שתענה שתהייה איתי בשיחזורים ולא זה לא מובן מאליו בכלל מה שאני מאוד מבינה בהגיון אבל במקומות הפגועים שלי לא ראיתי שאני נופלת למקום שחייבים לי . עכשיו תיראי הוא קרא הוא פעל הוא עשה רק מה הוא שכח לענות לך שראה כן זה טריגר לפנים כן זה כשל טיפולי(מבחינתך) אולי מן הסתם את מרגישה פגועה כעוסה שהוא כבייכול לא ראה אותך נהדר אני מבינה את זה זה מה שקרה לי איתה בפגישה ...ותאמיני לי שהיא עשתה כשלים של מטפלת מתחילה ואז...היא בן אדם ואם היא לא תטעה היא פשוט לא תעשה אין דבר כזה שלא טועים אני אישית גדלתי בבית שחטפתי מכות כי טעיתי בשעורים כי טעיתי במילה כי טעיתי ..אין חיה כזאת אין בן אדם שלא טועה.זה לא אומר שזה נעשה בכוונה וכן את תגידי מטפל חייב לשים לב לא לטעות אולי אבל הוא בן אדם . עכשיו כדי לעשות לבנות קשר תיראי גם את זה שהוא עשה פעל ניסה האם הוא חייב לך ? לעזור לך בשביל מישהו אחר? ובכלל.. יותר מזה אישית אחרי שכעסתי הייתי עושה אם עצמי חשבון נפש ומבינה שאוקיי אני חייבת להבין למה החוסר תגובה למה ההתעלמות הזאת למה החוסר ניראות הזה הפך אותי ותאמיני לי שגם אותי זה הופך גם את האחרות כאן, זאת בדיוק הטראומה ,נכון אבל מה אני עושה עם זה ... ואולי זה יהיה לך קשה לשמוע חרדות זה בחירה יש לך רוות מכך כמו שלי יש רווח מהניתוק כל דבר שאנו עושים יש לנו רווח מזה ..לא להרגיש , רווח שרואים אותנו סוף כל סוף שכואב לנו לא יודעת אבל רווח בטוח יש .. ביום שתסכימי להרגיש את הכאב ואת הפחד להביט להם בלבן של העיניים גם החרדות יעלמו . כל מה שאני כותבת לך אני אומרת גם לעצמי זאת לא הטפת מוסר. זה פשוט את מקנאה יופי נהדר מה את עושה בשביל זה ..איזה משבצת את בוחרת לעזוב ..האם תחליטי להמשיך איתו ולעבוד או אולי למצוא מטפל אחר ולעבוד איתו ככה או ככה הבחירה בידיים שלך... מקווה שלא היה לך קשה מידי יודעת שזה ישיר וכואב בבטן הרכה ואולי מוקדם מידי עבורך ותרגישי התנגדות ..זה בסדר כל אחת והדרך שלה מקבלת את הדרך שלך סליחה שתוקפנות מכל סוג אני לא מכבדת גם לא את שלי ...

קראתי כל מילה שלך, לא עם הכל הסכמתי התקפי החרדה לא משמשים אותי לכלום... להף,,, הם תוצאה של רצון לעשות יותר מדי... חוסר התגובה במרה הספציפי של המטפל לא הייתה כמו בהודעה רגילה אני יכולה שלא לראות אותו שבועות פעם לא הגעתי אליו חודשיים הוא כל הזמן התקשר למה אני לא באה, אמרתי שאבא כשיהיה לי צורך כשאני בטיפול אני מורידה נעליים וכל התכשיטים ובאותה פעם אחרונה שחכתי שם טבעת ואז הוא מרעים עלי בקולו או שא באה, או ש... את באה לקחת את הטבעת. צחקתי, אמרתי כל כך בא לך בחיים שאגיע, אז אבא. כך שאני ממש לא תלויה וצמודה בתשובות שלו ובביקרים שלי אצלו כאן מדובר היה בידיד שהיה בסכון ממשי, והוא רצה שיראה פרופ' חבר שלו, ואמר שידבר אתו, והייתי חייבת לדעת מה קורה באפיק זה או לפנות לאפיק אחר.... וזאת בתוספת לשיבושי הנפש שיש לי עכשיו והוא באדישות מוגזמת לא טרח לענות, למרות המיילים מלאי המצוקה שמבקתש אות חיים ואחר כך 'כשהתנצל" מה אמר, מצטער שנפגעת, לפחת היה נותן הסבר, שכחתי, לא ידעתי שאת ממתינה, הייתי עסוק, משהו, כלום, בשבילי זה סוף הדרך, כל אחד עם הציפיות שיש לו נושא הצפרדע, הוא נושא ארוך שאודי לא רצה להעלות ואני לא אעשה מה שהוא לא רוצה, אבל זו טקטיקה שקבלתי ממטפלת שלי למקרים קיצוניים שכאלו, וזה עזר. אני חושבת שאני מבקבלת דברים כאלו בחוסר פרופרציה בגלל ההיסטוריה שלי, והוא יודע את זה, בדיוק זו הקודה כמו שיגידו למישהו שיש לו אלרגיה לפרחים, שהוא פרוח כי הריח פרח, נכון זו בדיוק האלרגיהף והוא יודע ובקשר לטיפול, גם הוא הבין שאנליזה ממש אתי תהרוס אותי ואת כל הקיום שלי, מה לעשות שאין לי כוחות נפש לזה, אני אתביע את כל הסירה, החיים איכשהו עוברים, אני עובדת פעילה, ואם הצונאמי יהרוס אותי, אז מה הרווחנו? אני לא משולמת, ולא יכולה להיות משולמת, ומשלימה עם זה שבאופן נשפי אני לא משולמת, אני גאה בך וביכולות שלך לא אין אותם, ותאמיני שלי שהתקפי החרדה האלו לא משמשים אותי לכלום, יש י מספיק תשומת לב, יש לי מספיק אהבה כיום, הם רק פונקציה של ערעור פנימי נפשי עמוק מאד, ואני מחכה שהגל העכור הזה יעבור

"התקפי החרדה לא משמשים אותי לכלום... להף,,, הם תוצאה של רצון לעשות יותר מדי..." אז במידה מסוימת את יכולה להפחית אותם או למנוע . את גם כתבת שאת די שולטת בהם והם קורים במקומות שאת לבד או במשפחה ....תנסי לשאול את עצמך שאלה זהירות היא קשה מאוד ... מה היית בלי החרדות האלה ..לא לענות תשובה מהמותן הייתי מאושרת כי אם לחשוב לדמיין להרגיש איך זה שאת בלי החרדות האלה בכלל..איזה רגשות יעלו במקום אם מה תצטרכי להתמודד להיות..משימה קשה אני יודעת אבל מקדמת ... איתך מחבקת