טריגר

אודי, אני שונאתתת חגים. במיוחד את ראש השנה ואת פסח שהם חגים מאוד משפחתיים. זה מזכיר לי שאני בעצם יתומה. לא בקשר עם משפחתי. מבלה את החגים עם המשפחה של בעלי, והביחד שלהם מעצים את הלבד שלי. זכרון: אני בת 7. ערב ראש השנה. הבית שלנו מלא באנשים. דודים וחברים. אני לובשת שמלה לבנה מוכתמת בדם. הדם הוא מזכרת מהביקור של אבא בחדר שלי כמה שעות לפני כן. דודה שלי קולטת שאני מדממת ונבהלת מאוד. בבית פורצת מהומה. בלילה כשכולם הולכים, אבא שלי מכה אותי מפני שלא הייתי מספיק אחראית ולא דאגתי להתנקות כמו שצריך. מאז טעם של דבש מזכיר לי את השמלה הלבנה המדממת. מזכיר לי כמה אני מוכתמת. נטע.

נטע רק רוצה להגיד לך שקראתי אותך וזה כואב...

הרבה נהרות של טוב יכולים לנסות להקהות את הזכרון הקשה הזה