מאבדת את היציבות

מרגישה שהכל לא יציב, כאילו האדמה מתחתי רועדת לא יכולה לחזור לשיווי משקל הכל כבד מדי עלי, עבר הווה ועתיד, כל הטריגרים הללו, והסטרסים העכשווים, והפחדים הכל ביחד לוקח ממני את כל היציבות

זה בגלל ההשפלה שהוא נתן לי, זה בגלל שהוא רמס אותי, זה בגלל שהוא השאיר אותי לדמם באדישות, להפך, פניתי אליו, הודעתי שאני נזקקת בקשתי עשרה שלו, והוא התעלם, זה מה שמפרק אותי, הרשיתי לעצמי להזדקק לו, והוא פשוט התעלם לחלוטין, רמס ודרך, כאשר דברתי אתו, הרגיש שזה בסדר גמור מה שעשה, אז מה, השאיר אות להיצלות 24 שעות כאשר משהו כל כך קריטי על הפרק ואני מחכה למילה שלו, וזה בסדר מצידו, זו אכזבה, זו ידיעה שאני בשבילו רק כספומט ושהוא מוכן להשפיל ולדרוס, זה לא עניין של הזדדקות, ואני פגועה עד עמקי נשמי, וכן מפורקת לחתיכות קטנות, לאיציבה ולא יודעת מה יהיה, לא יכולה לסמוך עליו, דווקא כשאני נזקקת הייתי אצלו לפני שבועיים קבלתי התקף חרדה נוראי, הוא ראה בדיוק, ואחר כך באתי לעוד מפגש כדי לנסות להבין את החרדה, אז הוא ידע את המצב שלי, ובכל אופן כך התנהג, זה פשו סטירת לחי ענקית, אכזבה שאי אפשר לתאר, ועוד ממי שאמור לתת לי משענת!!! אין לי על מי להשען, בגלל שלקחתיאת התקופה קלונס אני פוחדת לקחת כדורי הרגעה, אולי זה סותר. יש פסיכיאטרית שאני לפעמים הולכת אליה, היא נעלמה, לא עונה לא למיילים ולא לסמס, יש לי הרגשה שהיא בחופשה. לא יודעת איך אחזיק מעמיד. אגב המטפל שלי הוא גם מהפנט, והנה הכל כשל, כיה וא כשל, כי אני כשלתי,

הי סנדיי, אולי כי לא באמת ניתן למחוק. ההכחשה של דברים שקיימים, במקום ההתעמתות עימם, אולי מעצימה את החרדות. וישנם דברים שאמורים לחיות עימם (לא אותם). הם שם, לא נמחקים לעולם. כל פעולה טכנית לא באמת תעשה זאת. לא תדחה. גם המוות לא. ההיסטוריה תישאר. סוריקטה