להיות לבד

כתבת שזה ממש נורא להיות לבד, מבחינתי זה המוכר והידוע בדבר הספציפי הזה....שאיש לא יודע ולא ידע. גם בעלי לא... פה בפורם יודעים וגם היא...אולי זה כבר לא ממש לבד...צריך אומץ לפתוח דברים, אף אחד לא יודע מה יקרה בעקבות פתיחת דברים. תמיד המשפחה שלנו נראתה מאושרת כל כך, מי אני שאשבור את זה?...גם אני הייתי באשליה הזו שאנחנו ככה...כלפי חוץ כלום לא חסר, מקבלים הכל, כלם חושבים שטוב.מבפנים לא.... לי חשוב שהמשפחה תהיה מאושרת אבל באמת מאושרת....מבפנים ומאמינה שזה כך...לא יודעת אין מושלם, עובדים על זה....ברגע שהבנתי שזה לא רגיל..והמשפחה שלי לא הייתה באמת ככה מאושרת כי בפנים אני הייתי עצובה...אז הכל ככה מתפורר.......אז היום מנסה לאחות את השברים....ולא יודעת מה נכון..אם לפתוח ככה והאם בכלל מה שאני עושה כרגע איתה לא יהרוס? איך אדע? ויודעת שהיא תכיל ותהיה אין לי ספק בזה! אבל כרגע גם עובדת על לא להזדקק בין ולא לברוח לאוכל....ולא יודעת אם זה יעבוד ביחד..האם יש לי כח? מתחילה שנה בעבודה שוב.......והילדים האישיים גם....שיהיה טוב.....מקווה..ומחכה כמו בשיר של ריטה...שזה יבוא...

הי מיכל יקרה, אתייחס דווקא לסוף דברייך. נשמע לי שהתרגשות לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה גדולה. מאחלת לך המון בהצלחה, וכמו שאמרת - שיהיה טוב. שלך, סוריקטה