אודי

אני חוויתי מטפל שפשוט נטש. וגם אם...,גיבה את זה בדיעבד,באמירות ,שנתנו ,בעיקר לו,הרגשה אולי יותר נוחה, זה לחלוטין היתה נטישה. גם הדברים שאמר בסוף(אחרי שכבר הסתבר לי שהחליט שלא מסוגל להמשיך...),היו אכזריים פוגעניים וככ לא במקום, בטח כשאני ככ פגיעה וחוששת מכל מה שקורה,ואז..מעדכן שזה בלתי אפשרי יותר עבורו.שאין לו אמפטייה.ולא אכפת לו יותר ממני.(וזה עוד על קצה המזלג). לא הבנתי איך מטפל...,יכול,(אפילו מורשה..), להתנהג כך. עדיין לא מבינה. וזה אחרי שבהתחלה הייתי ה..מטופלת. זו ששמח לקראתה,היה עצוב בלכתה,והתגעגע אליה במהלך כל השבוע, ובנוסף המועדפת עליו מכולם.(מילים שלו).שמאמין בטיפול ובי ובנו. (וגם אמר באיזשהו זמן,(לא זוכרת מתי בדיוק ובאיזה הקשר), שאחרי שיעברו שנתיים ונשב לקפה איפושהו.., נדבר על הדברים ממקום אחר). ואז..., אחרי שגילה לטענתו כמה אני מטעה(שעד היום אני לא מצליחה להבין במה הטעתי...??).אבל אני חושבת ומרגישה שאני זו שמאד הוטעתי. ובטח אחרי הסיום הככ צורם הזה, שגם קדם לו התרחקות מצידו, שהיתה מאד קשה לי, ואחרי שאמר שחושב עליינו ועל ההמשך, לא האמנתי שזו תיהיה התוצאה, וככה גם ידבר ובעיקר ירגיש. ואחכ עוד לאמר.., לא נטשתי. מעצבן ומקומם.טוב...,ואולי כמו שנאמר, גם פסיכולוגים הם הרי בניאדם. כולל הכחשות למינהם וכדי להרגיש בסדר,ולא אשמים או לא מקצועיים. בכלמקרה הטראוומה הזו מלווה אותי חזק מאד כבר כמה שנים. בייחוד שזה בא מפסיכולוג קליני מוסמך. עם זה הנוכחי, זה אחרת. ואני מרגישה הרבה יותר בטוחה, אבל עדיין מאד מעורערת כל פעם מחדש ומחשש לנטישה נוספת שאולי בסוף תיהיה , או כי יגיע אולי למסקנה..,שלא מתאימה לטיפול.(למרות שהוא לא אמר זאת אפפעם.להיפך.מדגיש שאני זאת שאומרת את זה). אבל..., אני גם לא שומעת ממנו באופן מאד ברור נחרץ וחד משמעי, שהוא לא יעזוב אותי ואת הטיפול ולא משנה מה. וכמו שמיכל כתבה. ואפילו אמרתי את זה ,באופן אחר,אבל עם אותה משמעות, שמעבר ללאמר לי כמה אני חוששת מזה...,הוא לא אומר לי את ההיפך בצורה מאד מפורשת. ולא ברור לי למה לא אומר. וזה גם מכניס את האי שקט המערער הזה. ואודי , אחרי כל ההודעות האחרונות שלי, שבעקבותיהם,הפנת אותי חזרה לטיפול...,כשהדגשת שהפורום זה לא המקום לזה, ואמירה שאולי אני גם באמת לא מתאימה לטיפול, אני כבר לא יודעת ובטוחה אם זה בסדר שבכל כותבת לפה??והאם זה כן מתאים? ובעקבות גם כל העניין הזה של נטישה וחרדה שעולה פה ובי, וההרגשה של חוסר מקום, מרגישה שגם פה אולי זה בעצם לא מתאים ולא במקום. ?? וכן.. בהחלט מבלבל. אבל לא מנותק מההקשרים שמייצרים את הבילבול. כלומר ..., זה לא המצאות חסרות בסיס. לא כך?

כל כך מבינה אותך ...

הי קרןאור, לצערי נראה לי שהמטפל הקודם כל כך טעה! ואם באמת את זוכרת במדוייק שכך דיבר אז אסור היה לו לומר כך, כתבת "ובנוסף המועדפת עליו מכולם.(מילים שלו).שמאמין בטיפול ובי ובנו. (וגם אמר באיזשהו זמן,(לא זוכרת מתי בדיוק ובאיזה הקשר), שאחרי שיעברו שנתיים ונשב לקפה איפושהו.., נדבר על הדברים ממקום אחר)" נבהלתי רק מלקרוא! גם אם את המועדפת אסור לומר זאת! ומה פתאום קפה? במקום אחר????? אף מטפל לא היה מבטיח זאת!! מוזר ביותר! ואם כך טוב שנגמר! אולי הוא איבד את הראש והתאהב בך..אין לי מושג, אבל מטפל טוב שומר על גבולות!! וזה נשמע חצייתם! אצלי היא תמיד אומרת שזה בא מהכיוון שלי...כנראה מחוויות קודמות שלי זה מגיע. יש לך עכשיו מטפל נכון עבורך כנראה, ותסמכי עליו שהוא יודע, אם לא היית מתאימה לטיפול היה אומר זאת, המטפלת שלי גם מאוד אמיתית וכך צריך לנהוג, להסביר...תסמכי עליו ועלייך שידע מה לעשות עם התלות...אני כבר שנים באותו מסלול..כיום אני במקום אחר, מרגישה שהיא איתי תמיד, מצליחה להפנים שהיא פה גם כשאני לא מתקשרת בין הפגישות. זה יגיע צריך המון סבלנות, בהצלחה! נשמע דווקא טיפול מבטיח! וכמו שאביב אומרת בלי להשוות בינינו :)