אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי הפחדים שוב כאן , הקולות האלה שנגדה מתחילים לצבור כוחות. הקטנים בוכים בלי סוף מבוהלים בטרוף...אודי אין לי מושג איך מחזיקים ככה 48 יום ללא רתמות בטחון.זה נכון שיש לי כוחות אבל זה קשה . אודי הבנתי עוד דברים הבוקר חושבת שתובנות מקדמות מרגישה שנחשפתי כאן בזמן האחרון יותר מידי ומתפללת שזה יהיה בסדר. אודי בבקשה אל תברח מהשאלה וכואבת כמה שיהיה..אתה מאמין שמטפל שככה נגמרו לו הכוחות שהרגיש מאויים חסר אונים כועס פגוע עד כדי צורך להתנתק ולברוח יכול להמשיך להכיל ולטפל . כן אודי אתה צודק שדברים לא קורים סתם ככה אבל הם קורים ואני , אני נתתי לה לחוות את אבא ברוב עוצמתו ההרסנית והפוגעת . אודי בבקשה תשאיר לי עוגן לשבת ,לי אין את האפשרות השבת הזו להגיד קשה לי כרגע אני צריכה פסק זמן . יש ילדים שבאים לשבת עם הברות ואמא חייבת להיות אמא כי הם ממש לא אשמים בכלום. אודי יקר כל כך אין לך מושג עד כמה אני מודה לך שאתה כאן מאפשר כל כך תודה זאת מילה קטנה מידי. שתהייה שבת טובה רגועה ונעימה ובאמת סליחה שאני כל כך מציפה .
הי אביב, בהחלט. מותר להתעייף ומותר להתייאש, ועדיף להגיד את זה ולנוח קצת על מנת לחזור עם כוחות. ההתמודדות של שתיכן היא מול עוצמות אדירות, וזה בסדר. העיקר שאת יכולה לסמוך עליה. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
