אודי

יודעת שאתה לא ממליץ בפורום ובכלל ... חוץ מהפורום מה האפשרויות באמת שהיתנות לאנשים כמוני לתמיכה מחוץ לטיפול יש לי רשת בטחון יש לי מטפלת כשאני במצוקה מטורפת אני פונה אלייה אבל לא יכולה להתלבש על נדיבות ליבה עכשיו לחמישים יום. הפורום זה לא מקום מספיק . סה"ר זה רק בערב מרכז תמיכה אני לא פונה יותר אחרי הפעם האחרונה . האמת אני פוחדת להתחרפן ולהשתגע חמישים יום לבד...ובמיוחד שההמשך לא ברור לא מובן לא ידוע ואני לא מתכוונת לשגת מהעימות עם אמא שלי עוד לפני ראש השנה . אני ממש חסרת כיוון ...מפחדת שלא תישאר לי טיפת אמונה ותקווה מהטיפול הזה ובכלל בכל כך הרבה ימים . אתמול חוויתי הורות כואבת כזאת שלא רוצה לראות ולשמוע אותי היא נטשה אותי זה כבר לא חרדה היא ממש נטשה אותי ..גם אם נילחמתי והיא התעשתה אחרי 4 שעות עדין זאת הייתה נטישה ... אין אני ממשיכה איתה טיפול בלי לדאוג שכל רגע זה יקרה שוב ושוב. אוף אודי זה כל כך לא מגיע לי וגם לה ....החלקים האלה הורסים לי את החיים

אביב, את יודעת, ברגע שאת אומרת שזה כל כך לא מגיע לי, אני שומעת גם את החלק ההוא שחוגג ברשעות ואומר זה כן מגיע לך... וכל האשמה וכו' וכו'... דבר נוסף - יש הרס, אולי אפילו גדול למדי, אבל לא הכל הרוס, לא כל החיים. וגם את זה את יודעת. ועוד מה שרציתי לומר הוא שנראה לי שרובנו יודעים ש - כשנמצאים אי שם מתפלשים בתוך הבור השחור לעתים בלתי אפשרי עבורנו לראות תקווה. והייאוש נראה הכל. להת' סוריקטה