איך אתם מרגישים אחרי הטיפול?

כבר כמה חודשים שאני אצלה.. האנרגיה בחדר לא מעודדת ולא תמיד נעימה. אני מרגישה שיש בינינו ביקורת/מתח לא יודעת מה בדיוק, אני לא מעיזה לבכות לידה אני לא מרגישה אני לידה. אני מרגישה במשחק. זה משהו שאני מרגישה שמלווה אותי כל שבוע בסיום הטיפול רע לי ויש לי מועקה. וזה מוריד לי את הביטחון העצמי שלי (מהקצת שיש לי) דיברתי איתה על ההרגשות שלי באופן פתוח כמה וכמה פעמים. וזה לא עוזר. ניראה לי שהיא לא מתאימה לטפל בי. אבל קשה לי לעזוב אותה היא משתדלת להיות בסדר. ולא נעים לי לומר לה שאני מפסיקה את הטיפול איתה... האם גם אתם מרגישים כך מהטיפול? איך אתם מרגישים אחרי טיפול? ואודי אשמח לקרוא את דעתך!! אוף אני מבולבלת! :(

לדעתי אם לא מתאים אז תעזבי אי נעימות קטנה שלא תערוך יותר מכמה דקות לא נעימות או תשלחי את זה במייל אבל חבל על הכסף והזמן שלך פעם הייתה לי מטפלת שהרגשתי שהיא בתחרות אתי כל הזמן, והייתה ליה רגשה כל כך רעה אתה, הרגשתי שיש לה יכולת להפוך את כל הטוב שלי לרע, אז ברחתי על נפשי. צריכה להיות כימיה לדעתי את צריכה להרגיש שהיא עושה לך טוב, גם כאשר כואב, אבל אים אין לך האמון הבסיסי הזה, עדיף אי הנעימות הרגעית, את הרי לא תראי אותה ביום יום.

את יודעת- אצל המטפלת הראשונה שלי, הייתי שנה, היא יצאה לחופשת לידה ואני עברתי למחליפה באופן זמני והייתי אמורה לחזור אליה כשתחזור מהחופשה. אני לא בטוחה שאת הרגשות שאת חווה, אני הרגשתי בזמנו, אבל, אני הרגשתי שמשו לא טוב לי. שאולי היא לא נכונה עבורי. גם לי לא היה נעים לקום ולעזוב, היא גם הייתה המטפלת הראשונה, לא הכרתי מה זה טיפול ולא יכולתי להשוות. איכשהו כשדיברנו על החופשת לידה ועל המחליפה, אני אמרתי לה כמה פעמים, מה יקרה אם ארצה להישאר אצל ההיא ולא ארצה לחזור?? הייתה לי הרגשה ולא סתם כנראה. סיכמנו שבמהלך החופשת לידה- אוכל לכתוב לה מייל אחת לחודש. אז בפעם הראשונה כתבתי, בפעם השניה כבר הבנתי שאני לא רוצה לחזור, כעסתי על שתיהן וארמתי להן שהם יחליטו, אבל אני בתוכי ידעתי שאני רוצה להישאר אצל השניה. ואכן כך היה. והיה לי קשה ועדיין לפעמים עולות לי מחשבות של "לא נעים"..אבל אני לא מתחרטת לרגע. מה שאני רוצה להגיד שלפעמים צריך להקשיב למה שקורה בתוכנו, לפעמים צריך לקום וללכת לוהמשיך הלאה. וזה בסדר. זה גם בסדר שלא נעים, אבל את צריכה את טובתך ואני מקווה שהיא גם רוצה בטובתך ושאם תחליטי לעזוב, היא תבין ותהיה איתך בהחלטה.

תודה על השיתוף איזה חמודות אתן! ואודי דעתך המקצועית?

כבר החלטתי שאני עוזבת אותה לפני תקופה .. ואמרתי לה שאני חושבת שאנחנו לא מתאימות ואפילו תיארתי לה למה.. אז היא הסבירה לי שכל התחושות שאני מרגישה זה חלק מהטיפול וזה לא משנה איזה מטפל יטפל בי הבעיות הן קיימות... וכו וכו .. היו דברים נכונים במה שהיא אמרה ולכן החלטתי להמשיך (גם לא היה לי אופציה אחרת...) וככה כל שבוע אני מוצאת את עצמי - אחרי הטיפול עם מועקה וכאב ובקושי מתפקדת עד שאני מאוששת את עצמי שוב מגיע הטיפול... זהו נשבר לי :( בא לי לבכות .. קשה לי עם החלטות וקשה לי להגיד לה שאני עוזבת.. וקשה לי להתחיל טיפול .. קשה לי הכל!! אני מתוסכלת. :(

האמת לא הגבתי לך כי ממש לא הייתי מאוזנת .. אני לא יודעת באיזה סוג טיפול את נמצאת יכולה להגיד לך עלי ומדגישה רק עלי ועל הטיפול שלי .. מעל חמש שנים בטיפול מהרגע הראשון ידעתי שיש בה מה שאני צריכה שפת גוף שאהבתי שלא איימה עלי אבל שידרה לי בטחון , כנות ויושרה פנימית ויישירות ...בתוך תוכי ידעתי שזה מרחב שיאפשר לי לצמוח. האמון בה נבנה לאט לאט ולקח לי שנים אני חושבת שרק לפני כשנה יכולתי להגיד מכל המכלול שלי שאני בוטחת בה . גם אם בחלק הבריא ידעתי מההתחלה. ועדין האמון כל כך עדין ודק ונשבר בקלות לא בגלל מי שהיא בגלל מי שאני . עד היום יש פגישות (רובם) שאני רועדת ומתקשה להכנס ומפורקת כמעט כל הפגישות שלי אני יוצאת מפורקת ..התכנים שעולים קשים לי המכלול של מי שאני מורכב וכל פעם מחדש רוצה לברוח ... את יכולה לבחון את עצמך..האם את חושבת עלייה במשך השבוע ? את בוטחת בה . מרגישה נוח פיזית לידה? והכי הכי מדייק האם בדרך כלל בדפוסי חייך כשקשה את נוטה להעלם לברוח לעזוב...אני כן . בתוכך האם את מרגישה שזה בסדר זה המקום תשארי טיפול הוא דבר קשה לוקח זמן להפתח להפסיק לשחק ולהביא את עצמך ... מקווה שלא בילבתי אותך יותר בכל מקרה תישארי כאן אולי העוגן הזה יקל בקצת וייתן אויר טוב יותר בטיפול.

אל תגידי לה כלום תמשישיכ אתה ויחד עם זה תחפשי אחרת ואפילו תתחיי עם אחרת ורק אם תראי שהשניה טובה לך יותר תפרדי מהראשונה וכך לא תרגישי שאת לוקחת סכון מקסימום שבועיים תהיי בטיפול כפול או שסתם תקחי חופשה ממנה, בלי טקסים מיותרים, ואם השניה תהיה טובה יותר תודיע אז שאת לא ממשיכה אני מבינה את הפחד שלך להפסיד אותה, מבלי לדעת מי תבא במקומה,