אהבה (טריגר) ככה אביב?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
זה מה שרציתי....רק את זה..עד היום.....להיות אהובה... אני רוצה שיחבק אותי אבל הוא לא יחבק ולא יתקרב... פשוט מנותקים ..מאז אותו לילה בגיל 7 שסגרו לי את הדלת שלהם...ובכיתי כל הלילה עד שנרדמתי על הרצפה.....ככה...יש התעלמות כזו באוויר והרגשה של מבוכה.....בלי הסבר בלי כלום השעון עצר מלכת הזמן נעמד.....ונפסק בנינו כל קרבה גם הפשוטה ביותר..........לא כאב לי מעולם..לא הרגשתי כל רע...אבל היום זה עולה ושב ומציק...ובגלל זה אני אוכלת?????מטופש!!!!!!
ממש לא אחותי אני אוכלת כי ככה לא כואב ההתעלמות . אני אוכלת כי דחפו לי מתוק אחרי ..אוף לאוכל המגעיל הזה יש כל כך הרבה סיבות. ואני כל כך מבינה אותך שומרת ונאבקת ומצליחה לרדת וכל מי שסביבי יודע שאסור להגיד לי שרזיתי אחרת אני ישר יעלה . הטרוף של הימים האחרונים זה כי את סימום האוכל והכל מורגש חזק מידי . תרשי לעצמך לפתוח את הכאב בלי אוכל ..כן יכל את מרגישה שהשתמשו וזרקו בלבול גדול לילדה כל כך קטנה ..אוהבת כל כך אחותי הקטנה
הי מיכל, התחושות הרעות צצות ועולות מהזכרון - וזה אמנם קשה - אבל טוב וחשוב. האכילה היא מעין נחמה תחליפית (וכמו שאת כותבת יש בה גם מרכיב ענישתי). כאשר תוכלי להרגיש - הצורך בתחליף הסומאטי יפחת. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
