ההתחמקות נגמרה...

לא נתתי לה להתחמק. והגזמתי כנראה. היה לי קשה, אז ביקשתי ממנה להיפגש איתה ועם עוד אח שיודע(אנחנו הרבה אחים, כך שגם עכשיו, הרוב לא יודעים וזה סוד אפל...)שניהם לא רצו. היא כתבה לי "לא מלהיב אותי הרעיון". כאילו שאותי זה הלהיב, החיים המחורבנים האלה. עניתי לה מאוד בכעס, שאני לא צריכה טובות וכאלה. אני מרגישה איך הכעס מפעיל אותי- ממש כאילו בניגוד לרצוני- מן אימפולסביות שמשתלטת עלי ואחרי כמה דקות פתאום אני חוזרת לעצמי ולא מבינה למה עשיתי את זה ואיך לתקן. גם על אחי התנפלתי. עכשיו 2 אחים יודעים אבל כועסים עלי, והשאר לא יודעים. שוב נשארתי לבד, אבל במקום הרבה יותר גרוע. כנראה שעכשיו אחזור להיות כלואה. זה נשמע עדיף לכולם.