קשר עין בטיפול

אני בטיפול כבר יותר מארבע שנים ועדיין מתקשה מאד להרים את הראש ולהסתכל עליה. בפועל, אני יושבת במבט מושפל לכל אורך הפגישה, בלי קשר לקושי התכנים שעולים במהלכה. אנחנו מדברות על העניין הזה הרבה (למרות שרק עצם הדיבור על זה מביך אותי) אבל שום דבר לא משתנה- אני פשוט לא מסוגלת להסתכל עליה, ורק המחשבה על זה לבדה מכניסה אותי לחרדה. מה אפשר עוד לעשות, מעבר לדיבורים על כך, כדי להתגבר על החששות? תודה.

אני לרוב מתכסה בשמיכה, כולל הפנים. זה לא משהו שמשמח אותי, לפעמים אני חושבת שאני בכלל לא יודעת איך היא נראית (: אני לא חושבת שאת צריכה לקחת את זה למקום לא טוב או שאת לא בסדר. אני רוצה להאמין שאת תצליחי בזה, מקווה את זה גם בשבילי.

השמיכה נשארת אצלי פנטזיה, אני לא מרשה לעצמי. וגם אני לא בטוחה לגבי איך היא נראית :) די הזוי, האמת.

נראה לי שזה בדיוק העניין- אני מפחדת מהעיניים שלה. אבל אחשוב על הרעיון שהעלית, ואולי לפחות אנסה ליישם. תודה.