וגם...

עד ממש לאחרונה, ובמשך למעלה משנתיים, בין 2 הפגישות השבועיות , הייתי רושמת המון אסמסים, הוא אמנם ,ולטענתו החוזרת, לא הזמין לזה ולא עודד לזה, אבל כן היה לו חשוב שאדע שהוא קורא הכל.(כשלא היתי בטוחה). עם הזמן, היו נסיונות פה ושם לחשוב מה עושים עם כל העניין הזה ,שגם לא הקל על השיח בפגישות,לפעמים רק להיפך,ובסוף יצא(ודווקא בתקופה קשה מאד בחיי)שאמר שלא יקרא יותר. כי חושב שזה מזיק לי והוא שותף לנזק.(גם היה לי קשה עם ההתנהלות הכללית שלו ,אז,אחכ ובכלל,וסביב כל האישיו הזה),ויצא שתכלס נשארתי לבד. כשמעבר לזה, גם לא הרגשתי אותו איתי ובאמת,ודווקא בתקופה הזו.בהמשך כן יצא שאמרתי את הדברים, וכביכול המשכנו, אבל עדיין נותרה בי פגיעות כעס ותסכול.ולאחרונה יוצא,שעדיין כותבת,אמנם פחות,וגם לא לגמרי סגורה אם אכן הוא קורא או לחלוטין לא, אבל לטענתו לא, ואני בעיקר מרגישה יותר מטומטמת וגם כעוסה, וזה מן הסתם גם תורם לחסימה. וככה זה נע ונד וחוזר חלילה. כשעד היום, לא באמת ברור לי לגמרי כל העניין, והתשובות שהתקבלו, או השתיקות ,גם מקשות עליי ומשאירות אותי בעמימות . והאם זו התמכרות..? ומה זה אומר? וכו וכו..,בקיצור זה מרגיש בעיקר ככ לא זורם ובטוב.ובעיקר אני זו שהרי נשארת לבד ועם המועקות כשגם אם אולי הוא באיזו מועקה מכל המצב הזה, עדיין הוא מסיים את יום העבודה שלו וממשיך לחייו האמיתיים שמשמעותיים הרבה יותר. בסופו של דבר הוא "רק" המטפל שלי. וכשגם אין לי חיים מלאים משלי, הוא חלק נכבד מהם. אין לי גם מושג מה הוא מרגיש חושב וכו, ובטח שזה גם מקשה עליי. ובעיקר אם אני מוצגת כילדה קטנה. אז הכל כמובן גם הרבה יותר מביך שלא לאמר משפיל. לפעמיים נראה לי שאולי כן מרגיש משהו ומעבר..., ואני פוחדת שזו רק אשלייה ושאני נשענת עליה. לא יודעת הכל ככ מעיק. ולא בא לי על החד סטריות המלאכותית הזו. מה יהיה???

הורה אולי נמצא בעמדה של מנהיגות, אבל הוא שם בשבילך תמיד!!! הוא אתך מתחילה ועד הסוף המטפל נמצא כל עוד אתה כותב את ההמחאות המטפל לא נמצא בין טיפולים אם לא סכמת ולא שלמת המטפל הוא איש מקצוע אין לו מחויבות מעבר לזה. הוא ממש לא דומה להורה, הוא מקציב לך את הדקות, וTAKE IT OR LEAVE IT, הורה ילווה אותך בכל מיני צמתים, הורה יסגור את העיניים גם לדברים שלא הכי נעימיים. מטפל, לא יעשה כל זאת, ואם תשווה אותו להורה, רק תתאכזב, אולי הוא מנסה לתקן כמה באגים שההורים עשו, אבל ממש לא להיכנס לנעלים שלהם. מאהב? תלוי, כבר שמעתי על מטפלים ומטופלים ש'חגגו' יחדיו, ומה זה הביא? שום דבר!!! אחרי הקשר הרומנטי, הקשר הטיפולי הלך לאיבוד, וכמובן שקשר רומנטי של בגידה גם הסוף של לא טוב, אז מה נשאר? פנטזיות, שעוצרות את הטיפול ולא מאפשרות זרימה חלקה, כי כל הזמן חושבים על דרך להגיע לקשר רומנטי שלא מתממש, ואז יש הרגשה של השפלה, הרגשה של אכזבה, ובעיקר הרגשה חוסמת אז מדוע שלא תלך לטפל אצל מטפלת, שם זה קורה פחות, לא שזה לא קורה, קורה גם קורה, אבל אי אפשר להשוות את זה. וברגע שהיא כבר בתוך הפנטזיה, יש לה רק שתי אפשרויות האחת להפסיק את המפגשים השניה לדבר אתו ולראות אם הוא יצליח לשכנע אותו לא רק במוח אלא רק ברגש, שהדבר הזה לא יקרה, נקודה, שהוא לא בקטע, ושכל מה שהוא מפגין כלפיה מגיע ממקום של מטפל וממש לא ממקום של מאהבה, זה לא יהיה קל, כי היא תנסה לתת פרשוניות שונות למה שהוא אומר, אבל הוא יכול לנסות, ולא שזה לא ישבור אותה