מתלבטת!!!

לא מסתדרת אתם, עם אף אחד מהם. לא רוצה אותם, מוציאים לי את כל העצבים מבפנים, מהבפנוכו שלי. רוצה לברוח להיות לבד. מאבדת את כל המשמעות שלי כאן, לא מבינה מה הטעם, נמאס לי מהכל

באמצע המחשב קפא ולא יודעת אם היא נקלטה או לא!!!!

מתלבטת על מה? מה לעשות לפעמים מרגישה שזו, לא יכולה יותר מה האופציות הראשונה והכי קלה להתאבד שקלתי אותי מבחינה הגיונית, נראה לי שאילו שישארו יותר מדי ינזקו אופציה שניה לברוח לא כל כך מעשית אופציה שלישית להשאר ולהיות אדישה לכל הסובבים, לא הולך רביעית לנסות לדבר אתם. ניסיתי אף אחד אפילו לא שומע עד שאני לא מתנפצת למליון חלקים אז פתאום שומעים אותי הלכתי לטיול, ללמוד לתקשר אתם, להסביר להם את הצרכים, להסביר להם שאני זקוקה שישמעו אותי גם כשאני מדברת, שאני מסבירה בסבלנות, עזר? אולי לשבוע כשאני מתפרקת לגמרי, וואו כולם נפלאים ונהדרים ואוהבים עד שאני לא משתגעת לגמרי אפילו לא שמים לב טוענים שהם כל כך אוהבים ומסורים, ואני לא רואה את זה מעניין עוורת וחרשת נהייתי פתאום ומעניין שכאשר אני יוצאת מהכלים וצורחת ומעצבנת ולא מדבר ולא משתפת פעולה אז כולם יודעים בדיוק מה אני רוצה ועושים את זה טוב ולא אני לא מנצלת אותם בסך הכל רוצה שיפסיקו לנצל אותי בסך הכל רוצה את הדברים הלגטימיים שלי אבל אין מצב שזה יילך על מי מנוחות ולא בגלל שהרגלתי אותם לכך ניסיתי פעם אחר פעם עם דרישה אסרטיבית לקבל ולדרוש לא עזר אף אפעם גם לא כשהחזקתי מעמד תקופה ארוכה בהשליה שזה יעזור עד שאני לא מפורקת לגמרי, ככה זה וזה משגע אותי, ואין לי כוח לזה ובשבוע שעבר שקלתי ממש ברצינות להתאבד, יאללה, כמה דקות של קושי וסיימנו אבל אני רציונאלית גם כאשר אני כועסת, וי שלי דמיון מפותח ואני יכולה לראות בדיוק מה יהיה ומה לעשות למרות הכל אני אוהבת אותם אז האופציה ירדה מהפרק אבל ממש חשבתי לברוח לחו"ל להשאר כמה חודשים, להתנתק, לעזוב את כולם, שיתגעגעו ויבינו שיש גבול אבל זה לא אקטואלי אז אמרתי אשאר אבל אהיה שקופה, כאילו לא נמצאת, לא הלך, לא נתנו לו, עם אלף ואחת הבטחות, וכמה טוב הכל יהיה נמאססססססססססס לי בגדוווווווווול לא