שוב כרגיל העצב הזה

חוץ ממיכל אפאחת לא ענתה לי על ההודעות הקודמות שלי שאני מרגישה קצת שקופה ולא קיימת... למה לא עניתן? בגלל שאתן לא מסכימות איתי במה שכתבתי על בעלי החיים? מישהי ראתה את הסרט שהמלצתי עליו? קירות שקופים? אני מרגישה נורא עצובה אבל גם נורא מפוכחת. אני לא חושבת שיכול להיות שיגיע בנזוג שישנה את הכל אני חושבת שגם אם יהיה בנזוג תמיד ילווה העצב והכאב והסימפטומים המרובים שאני גוררת אחרי כל חיי.... היום סיפרתי לחברה שהתחלתי עוד טיפול פסיכולוגי והיא היתה מאד מאוכזבת, היא מאמינה שזה בזבוז זמן... וזה צבע את הכל התגובה שלה... ואין עוד משהו יציב עם הפסיכולוגית שאני יודעת שאני יכולה לסמוך עליה... ביקשתי ממנה היום הנחה, היא לוקחת תעריפים מאד גבוהים יחסית למה שאני רגילה, והיא סירבה והרגשתי שהיא מסרבת ממקום של דווקא של ללמד אותי גבולות, שיש מטופלים שהיא גובה מהם פחות, ואם לא בגלל שרוצה ללמד אותי אז ממקום שאני צריכה לומר תודה שהיא הסכימה לקבל כזה טיפול ושעל כזה טיפול קשה אין זכות בכלל לבקש הנחה... להפך היא צריכה לבקש תוספת סיכון... ככ כככ כככ כככ עצובה...... שמעתי פעם על מישהו שניסה לנתח את עצמו כדי להוציא את העצב... אם היה ניתוח כזה הייתי מתיצבת ראשונה. אני לוקחת תרופות פסיכיאטריות כבר כמעט עשרים שנה ועברתי על רשימות הסימפטומים שלי מכל התקופה הזאת והם לא משתנות הרשימות, לא משנה כמה הרבה תרופות אני לוקחת וכמה שינויים 'אני עושה... הסימפטומים עיקשים ונשארים... אומרים שבורדרליין לא יציבים בכלום, מזל שלפחות ברשימת הסימפטומים אני יציבה. אני לא יודעת אם העצב הזה הוא עדיין בגלל הנטישה של המטפלת הקודמת... אני כ"כ כועסת עליה... אחרי שבע שנים להעיף אותי ככה ולהמשיך הלאה... פעם אמרתי שהמשאלה 'שלי היא שאפשר יהיה לאהוב אותי... זה ככ כואב ההרגשה שאי אפשר. אודי יש לך איזה תובנות מעניינות למצב?

אני לא מאלה שיודעות להשתמש במילים.אבל שתדעי שאת בכלל לא שקופה, את חכמה וחשובה. בהצלחה בהכל.

את לא שקופה ממש לא . נכון לפעמים לא עונים כי אין מה כי קשה בעצמיינו אבל זה לא שייך אלייך תסתכלי סביב הרבה מההודעות נשארות ללא תשובה פרט לאודי . יקרה נכון שקשה המצב שלך מן הסתם מורכב לך וקשה לא פשוט לחיות עם בודרלייןאבל תאמיני בטוב . ברגע שמאבדים תקווה ואמונה שיכול להיות טוב יותר מאבדים הכל.איתך