למימה

אני רוצה לאמר לך כמה דברים כי נגעו בי מאוד דברייך בהודעות האחרונות, מקווה שזה בסדר... את מאוד שווה ומאוד נלחמת והודעותייך הן הצעקה הגדולה שלך וכמה טוב שאת מתמללת אותה, זה חלק מהמלחמה שלך המאוד לגיטימית על המקום שלך בעולם (והמלחמה הזאת חסרת גיל). הפלאת לתאר את הרעש הנורא שהעלתה בך סביבת הנהיגה, הכבישים, המדרכות, האנשים, הפיתולים, רעש מטורף, כמו פלונטר גדול ומפחיד. גם שם נלחמת בפחד, מנסה לאחוז בקצהו של חוט כדי להתיר את הפלונטר. אז מה אם עדיין אינך נוהגת, יש רבים וטובים שאינם נוהגים. את שווה! ורעש כזה כמו בסביבת הרחוב והכביש יש לך גם בפנים, ואת צועקת אותו כל הזמן, לא מרפה. קשה להתנהל בעולם עם פצעים פתוחים ונשמע מהחוויה שלך שנפתחו פצעים אך לא נחבשו ולא משנה מי האשם. זה קשה מאוד, כואב, אכזרי, אבל את מתפקדת, מחזיקה בחזית שפויה ומתפקדת, מגייסת כוחות אדירים כדי לקיים אותה, כי את גיבורה ומאוד שווה! הכי מגיע לך שיאהבו אותך ואת הגוף שלך ושאת תאהבי אותך ואת הגוף שלך. יש המון סיבות חוץ מאונס לסלידה ממגע מיני או גיבוש זהות מינית. גם זה יגיע, כי את שווה! מאחלת לך שלא תפסיקי לתמלל את הצעקה ולא תרפי מקצוות החוט שיעזרו לך לפתור את הפלונטר. שתמצאי את האדם הנכון למסע שידע להחזיק איתך את קצה החוט וידע לעמוד איתן מול הצעקה. שתמשיכי בדרכך החדשה בלימודים ותחזיקי גם את החזית המתפקדת כי את יכולה ונבונה כל כך לעשות זאת ולא לוותר. לוזרים לא נלחמים, לא צועקים, פשוט מוותרים. את פייטרית מימה!!! שלך שירה

תודה רבה ריגשת אותי. הלוואי שיהיה טוב. אני מקווה להיות גם פייטרית איפה שבאמת מועיל ומקדם בחיים ולא רק ביחס לעוולות מהעבר שמה שלא יהיה אי אפשר להחזיר לאחור את הזמן ולתקן שם.. אז צריך למצוא את הטוב והמענה הנכון והמספק מכאן והלאה בהווה, ולדעת להתמודד יותר טוב עם תסכולים וכ... אני מקווה שאצליח בזה ולא מתכוונת לוותר כי פשוט אי אפשר . הזעקה שלי לא שותקת.. רק לדעת לכוון את האנרגיות למקום הנכון ולמטרה בונה.. בזה אני צריכה להשתפר. בהצלחה גם לך!

הי מימה יקרה, לא פשוטה הדרך של העברת האנרגיות מהמצאות בתוך זעם (הגם שהוא הכי מוצדק בעולם), השלכות, ניתוקים ופיצולים, שגוזלים המון כוחות, והמרת האנרגיות לכיוון בנייה. חתיכת דרך, חתיכת רצף. סוריקטה