נעלבתי

כשאני מתקשרת אליה היא לא תמיד עונה, וכשעונה אף פעם אין לה זמן ותמיד באמצע משהו.. ותמיד כמו צחקוק כזה ואומרת שאני בדיוק באמצע ועסוקה וכו.. כבר מזמן יש לי הרגשה שלאחרים היא תמיד יכולה לעזור ולהיות נחמדה אבל למשפחה שלה לא. אתמול התקשרתי הייתה עוסקה אמרה שתחזור אליי בערב ולא חזרה.. וכשהיא מנסה להתקשר ולא תמיד בא לי לענות היא אחכ תגיד לי מה קרה שאני לא עונה לה..והתקשרתי כמה פעמים ומה קרה... ומדובר באמא שלי

וכן זה בסדר להעלב ולכאוב כי זה כואב ...ומצד שני אל תתני לזה משקל גדול מידי יש סביבך אנשים אחרים שאכפת להם ממך...אני למשל חיבוק גדול

כל כך מוכר האמביוולנטיות ההורית הזו...אצלי שונה אבל הרעיון מזכיר...והיום כבר פחות נעלבת, לומדים שהיא כך ולא תשתנה.

בחרי לא להעלב. אל תתני לזה משקל יתר.

בעיקר רציתי לשתף.. בעצמי יודעת שככה היא ולא אצליח לשנות אותה..