הקשר בין הענות למצוקה מיידית לתיקוף הנראטיב הטיפול

הי אודי, אני משתפת במאמר, לא בטוחה שזה בסדר מבחינת אורך ותוכן, אז תרגיש חופשי לצנזר... שירה הקשר בין הענות למצוקה מיידית לתיקוף הנראטיב הטיפולי ______________________________________ חוסר ההענות למצוקה המיידית של המטופל עשוייה להתפרש כפיקפוק באותנטיות של הסיטואציה ובעוצמתה. מבלי שתינתן על כך הדעת, נוסף נעלם נוסף למשוואה החותרת תדיר להוכיח את האותנטיות של הסיפור והוא המטפל. אם אינו נענה למצוקה המיידית, האם אינו מתקף אותה, ואם אינו מתקף אותה האם הוא באמת מתקף את הסיפור? סוגיית תוקפו של הסיפור, היה או לא היה, נעה בקו מקביל למימד של הסיפור המשוכתב במימד הטיפולי ולמימד של התסמינים העולים ממנו: המצוקה, הסבל והכאב הנפשי. כשנחווה המטפל כמי שמצטרף למימד של תוקף הסיפור עשויים לעלות מספר קשיים שיאטו את תהליך השכתוב/שחזור ושוב יעלו על סדר היום הטיפולי את סוגיית מחוייבתו של המטפל, מהימנותו והיכולת להעמיק איתו את הקשר. לסיפור המשוכתב בתהליך הטיפולי דרושים שניים: המטופל, שנושא את הזכרונות והפרטים או חלקם, במודע או שלא במודע; המטפל, שעוזר למטופל לנווט בתוככי הזכרון, לדלות ממנו מידע ולצרף את פיסות הזכרון לכדי סיפור בעל רצף כרונולוגי. תפקידו של המטופל, אם כן, הוא להביא את חומרי הגלם ותפקידו של המטפל הוא לעזור למטופל ליצור סיפור קוהרנטי מחומרי הגלם. יצירת הסיפור, או שחזורו, היא שתיתן לו תוקף. דומה הדבר לשיחזור יצירת אמנות, שכוללת מגוון של אשכולות ידע ואינה יכולה להסתמך על כשרונו של המשחזר בלבד. גורמים קריטיים בשיחזור היצירה צריכים לכלול, בין היתר, פרטים על האומן (אם ידוע), ידע נרחב בתולדות האומנות שיאפשר שיוך הציור לתקופה הרלבנטית ולסגנון האומנותי אליו הוא משתייך. ניתן להעלות את תהליך בניית הסיפור (נרטיב) במשוואה הבאה: Mc Muc T=N where: Mc= conscious memory Muc=unconscious memory T=therapist N= narrative שאלת ההענות למצוקה מיידית מעוררת את שאלת הגבולות בטיפול. האם הענות מיידית יש בה משום פריצת גבולות? האם עמידתו האיתנה של המטפל בפני מצוקות המטופל מבטלת את המצוקה או מעצימה את יכולתו של המטופל להתמודד עם הקושי תוך סיגול אמצעים להרגעה עצמית וויסות. כאן נראה כי יש לבחון את השאלה מנקודת מבטו של המטפל ומנקודת מבטו של המטופל. בזו הראשונה, מפעיל המטפל מספר קריטריוניים, ביניהם, הערכת מצבו הנפשי של המטופל, בחינת סיטואציית המצוקה הנוכחית ביחס לקודמות, כמו גם מידת זמינותו הוא ויכולתו להענות. מנקודת מבטו של המטופל, ברגע הפעילו את אות המצוקה אין ביכולתו להתמודד לבד, ובאופן טבעי יפנה אל שותפו למסע, המטפל. אי הענותו של המטפל מתפרשת לרב כחוסר איכפתיות, ומחזירה את יחסי המטפל מטופל לבחינה מחודשת של הקשר וקיומו כישות גבוהה יותר מקבלת שרות בתשלום. לעתים קרובות תוסיף אי ההענות לתחושת הבדידות והיאוש של המטופל. ערעור נקודתי זה מערער את משוואת בניית הסיפור, שחלק ממנה הוא המטפל.

שירה הכי בזמן בשבילי ...קול ההיגיון מול קול הבכי .....