אודי

אודי, לא טוב לי בטיפול... לא מרגישה "מוחזקת" יותר... האידיאליזציה שעשיתי למטפל שלי התפוגגה והאמת העירומה התגלתה בפני... הוא כבר אינו דמות חזקה וטובה בחיי.... הוא סתם כזה.... פתאום נראה לי קטן ועלוב. הפרעת האכילה שלי חזרה בגדול ואני הולכת ונחלשת. התפקוד שלי נפגע, והבן שלי סובל מכך. אבל באופן מוזר יותר רגוע לי כך... כבר אין השתוקקות מטורפת למטפל. אין את הכמיהה שהייתה פעם לקירבה. אבל בכל זאת משלמת מחיר כבד על זה כי מרגישה שאיבדתי את הסלע היציב שהיה בחיי. אני לא בורחת מהטיפול. מנסה לדבר על הדברים.... אולי משהו ישתנה... אבל זה לא קורה. גם מרגישה שהוא התעייף ממני וכבר לא מתאמץ כמו פעם. הכל התחיל משורה של שינויים שהוא עשה... שינויים שגרמו לאדמה תחתי לרעוד. פתאום האמת נגלתה.... הוא בעל מקצוע ואני עבורו פרנסה. אמפתיה תמורת כסף. זהו זה. כמה עלוב. לא מרגישה שיש תקווה לשינוי. בינתיים מרוב שאני מקיאה, אני כבר מדממת. הוא חי את חייו השלווים ואני מדממת... אתה מבין אודי? לא מאמינה בפסיכותרפיה יותר... חושבת לנסות משהו אחר או פשוט לוותר. חבל על הזמן וחבל על הכסף. נטע.