מה יהיה???

הי אודי אני מוצאת עצמי בבעיה, שלא רואה איך היא נפטרת. למעלה משנתיים שאני בטיפול אצל מטפל. עדיין אנחנו מתקשים מאד להגיע למצב של שיחה זורמת פתוחה בה התפקידים ברורים, ואני באה באופן קבוע ומשתפת. ויש בעיקר הרבה חסימות שמונעות את זה.ובעיקר יש כעסים ואכזבות. אבל אחד הדברים הבעייתים שזה כבר לא קשור להתנהלות ותגובות כאלו או אחרות שלו לדברים , זה פשוט משהו בסיסי שמלווה אותי כל הזמן וממש בלתי נסבל עבורי, זה לקבל את העובדה שהוא "רק" המטפל שלי. ולא מעבר. ושאת כל שאר הדברים האחרים הנלווים שהם חלק מקשר , זה בטח לא איתי.(שלא נדבר על זה שהוא נשוי ובעל משפחה) וזה משהו שככ קשה לי, שאני לא מצליחה להסתפק בו ובקיים,ולנצל את הזמן ואותו. ואני גם נורא מקנאה באשתו בעובדה שהמשפחה שלו קודמת לי, וזה ברור מאליו, גם..., אם לא סותר . וככה זה ממשיך את עצמו וכל סיום פגישה או המרחק בין לבין הפגישות קשה לי נורא. ואני לא רואה איך בעצם ישתנה. אני ממש מתוסכלת מרגישה מטומטמת ילדה קטנה ופאטתית, שאין לה חיים,ולעומתו, ועסוקה בזה באופן מביך וחד סטרי מן הסתם, ובאופן הזוי אני אפילו מרגישה שאם אולי מתישהו,למרות שלא נראה לי, אכיר מישהו,זה יהיה כאילו כמו ל"בגוד" בו(במטפל)...(בהפוך על הפוך).ושוב מרגישה מטומטמת, וגם אם ישמח בשבילי שיש לי מישהו, זה גם יבאס אותי,שבעצם הוא לא מקנא ולא מתבאס. ושוב אני חושבת לעצמי שאני כנראה ממש בהזיות. האם כך??ןאז מה הקטע שלי?? ואיזה מין טיפול זה?? ואולי אני לא מתאימה לטיפול? או איתו? כי מה שקורה שתכלס..., שבאמת הכל מקשה , ויש הרבה יותר חסימות ושתיקות בסופו של דבר מתכלס,טיפול.הייתי מאד שמחה לשמוע דעתך ועצתך. תודה רבה