אגב
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ברור שמכירה את אנה קרנינה...מכיר את "אלגנטיות של קיפוד"? אז מאוד הזדהתי עם הדמויות..הילדה והשוערת... שאלה טובה מהו אושר? ואיך לחיות? ואם הוא ב"אני שיקרי" אז לא מאמינה בלהתאבד, אפרורפו אנה...יש אלפי אפשרויות נכון???? לא צריך להיות שחור לבן.....מנסה כמובן שלא יהיה שחור לבן.....אני חושבת שהאושר נמצא בדברים הקטנים, וכל משפחה יכולה להיות אומללה או מאושרת...וברור שיש גם וגם בתוך המשפחה ואין שחור לבן..אבל יש יותר ופחות...יותר אומלל ופחות אומלל.....ולא רוצה שירחמו עליי כי אין על מה...מבין? סתם רע לי ומין הסתם זה יעבור.... :( אבל לפעמים עולים הרחמים העצמיים, העצב תופס מקום נרחב, בלי מקום למשהו אחר או מרחב לדברים אחרים...וואו כמה מחשבות...די רוצה לנוח עכשיו ממחשבות....סליחה אבל מעיק לי...רוצה להניח אבל מחשבות לא מניחות את הדעת.....
הי שוב מיכל, זה בסדר להרגיש עצובה וזה לגיטימי. זה בסדר גם לנוח ולהרפות, כמו שכתבתי בתגובה למטה. אודי