אתמול (טריגר)

הייתי כאן אתמול , היה מוזר היה כואב היה מעניין.. ליוויתי אותך בן השורות ופתאום הבנתי לאן זה לוקח אותי ..אותו זכרון ארור שכל פעם עולה מחדש.לילה אני יושבת על כנף הדלת של החדר שלהם בוכה בלי קול יוצא ממני מן יללה כי פוחדת לבכות פוחדת להכנס ..היא קמה וכועסת שאני אפסיק לילל כמו חתול ...כל כך רציתי לצעוק שהיא תשמע אמא כואב כל כך , הוא והם מכאיבים כל כך אבל לא הייתי , כי כל כך פחדתי ..אז רק יללתי כי לבכות אסור . כי מי שבוכה מקבל מכות שיהיה לו סיבה לבכות. אודי הזכרון הזה הוא המפתח בן העולמות בן הפיצולים שם הייתי אחת וליד הדלת אחרת ..זה זכרון שהוא שער לגהנום והוא כל הזמן מגיע שכואב שמפחיד ...שאני מרגישה לא ניראת. אז היום אני כאן מקשיבה לליבי לטוב ולעצב שבו ..אתמול גם עשיתי עוד צעדים בקשר ללימודים ...שתהייה שבת ברוכה וטובה . נוח טוב אודי כמו שאתה אומר לנו ....ואודי קצת נוסטלגייה :) https://www.youtube.com/watch?v=XtQMdVyNlx8

וואו....לי קשה לכתוב הורים בכלל ועליהם....אולי פעם..... ואת...אמיצה!!!!!!! כל כך אוהבת אותך מפה, מרגישה כל כך קרבה כזו..רק אם בסדר מצידך, מיכל