לגילת מיכל אביב ובמבי

פתחתי חדש שלא יתפספס.... גילת ברוך שובך כייף שבאת...... וואווו כל כך ריגש אותי התאור שלכן גילת, ומיכל וגם אביב וגם במבי אני יספר לכם על שלי אני נמצאת באנליזה אז שוכבת על ספה ויש הרבה מאוד כריות רכות וגדולות..... יש את השמיכי שלי שאי אפשר בלעדיה.... ולגביי בובה תמיד רציתי להביא והתביישתי.... ואני רואה שאת מיכל וגם אביב כן משתמשות בזה בטיפול..... אני ממש רוצה גם..... וגם שיש בחדר תמונה (זה גם מזכיר את העניין עם התמונה במבי) שהיתה תקופה ששנאתי אותה וכל הזמן הייתי רוצה לשבור ולהרוס אותה (זה הזכיר לי את הבית בובות מיכל).... תקופה ארוכה התמונה היתה אישו.....היינו מדברים על זה..... לגביי האור בחדר. כשאני באה הוא מחשיך הוא יודע שאני לא אוהבת הרבה אור.... זכורה לי במיוחד פעם אחת שממש בהתחלה של הטיפול לא יכולתי לסבול אור והוא ניסה כל מיניי... מסכן.... בסוף ישבנו בחדר כמעט חשוך לגמריי כי זה היה חורף והחשיך מוקדם..... המנורת לילה מאחוריו ואני ראיתי אותו איך שהוא בצללית *-) גילת נראה לי שאני יכולה להבין את הרצון לשחרר והפחד.... זה תחושה של קיפאון שאי אפשר לזוז... חשבתי על רעיון- אולי לבקש ממנה שתחכה בחוץ לשתי דקות עד שאת מתמקמת.... אני יודעת את זה מהטיפול שלי שלפעמים כשהוא מסתכל עליי אני קופאת.... אולי זה רעיון גם טפשי... כתבתי הרבה אוהבת אתכן, מתוקות, אהובות, נשמות טובות, חיים בלב שלי- הילה

הילה יקרה! גם אני יושבת בחדר די חשוך...זוכרת שסיפרתי פעם שהבאתי נרות? זה אור נעים יותר :) ואפרופו דברים מעצבנים, אותי עצבנה המראה..רציתי לנפץ, גם את הבית בובות...כמובן שרק דיברנו על זה...אה ויש גם צבעים ודפים שרצתה שאשתמש פעם,אבל מעולם לא השתמשתי. מרגישה ילדה קטנה וטפשה עם כל השיתוף הזה פתאום :(