גילת-החדר שלי בטיפול ולכלם

איזה כייף שבאת...כותבת בנפרד שלא תפספסי, בחדר יש, כורסאת ישיבה שלה, ספה בשבילי :) היא מולי...בחדר אחר שלא רציתי אותו כל המטופלים יושבים על כורסא מולה ואצלי יש ספה, אני בחדר פנימי ומרגישה מיוחדת כאילו שהחדר הזה רק שלי למרות שבטוח שלא... היא התחילה לקבל בחדר הפנימי ואחר כך שינתה כי היו שיפוצים כשהגיעה לשם.. אני התעקשתי שלא לשנות ונשארתי בו...זה חדר שבאים אליו ילדים (יש שם גם מטפלת אחרת, הן חולקות את המקום)כך שיש שם בובות כאלה מפרווה, יש בית בובות של אבא אמא משפחה שנתתי לו ביטוי פעם..(רציתי להעיף הכל לעזאזל) ועל הספה תמיד מחכה לי בובה שלי..אני לא מאמינה שחולקת אתכם...מוזר לי. יש שמיכה וכרית ואני שוכבת לפעמים, מתכסה כשצריך...מחבקת בובה רכה...בחדר של כלם יש את כל המתנות כנראה שקבלה, את מה שאני הבאתי, שיר ממוסגר, גם נמצא שם (בעילום שם כמובן)..אני בכלל מעדיפה לתת לה מתנות שאי אפשר לשמור בקליניקה ורוצה שתקח הבייתה שיהיו בשבילה! רק לה! מוזר הא? זהו בעצם ועכשיו מתגעגעת לספה לשכב ולעצום עיניים הכי כייף :) ולדבר לדבר על הכללללללללל , שלך, מיכל נ.ב.אשמח לשמוע מכלכן תאורים על החדר זה עושה ממש נעים..תנסו.

מיכ אני אגלה לך בסוד....אני מביאה איתי שמיכה ובובות ועוד כל מיני לכל מי מחלקיי...חיבוק

ואוו..לשכב על הספה שלה ..מצריך פתיחות ואמון, זו באמת דרגת חשיפה מסוימת ועמדה יותר פגיעה... אני תמיד יושבת רגל על רגל ומצטופפת לי בקצה הספה. אבל מנגד, תמיד עם משקה חם (שאני מכינה)..לפעמים זה מרגיש לי קצת סותר! המטפלת הנוכחית מקבלת בבית, וזה חדר קטן כזה ודי רגיל. אני חושבת שעדיין לא התרגלתי אליו ממש. החדר של המטפלת הקודמת שלי היה מואר ומסנוור (כמוה) , עם ספה שקועה כזו שמטביעה אותך בתוכה, ואז לא נוח אבל גם אי אפשר לקום.. אני מתגעגעת לחדר הזה לפעמים.

..זה נחמד לשמוע, מקווה מיקה שתרגישי בבית :)