על הספה...

הי חברות... ואודי. מה שלומכ/ם? אצל המטפלת שלי יש ספה... אני יושבת על הכורסא ממול. אף פעם הספה לא הייתה "שלי". רק חפץ ששם, בשביל אחרים. אבל פתאום לפני כמה זמן היא שואלת אותי, ככה בפשטות, האם אני רוצה לנוח על הספה. מאז היא שוב הציעה את זה עוד כמה פעמים... וכל פעם שהיא מציעה את זה אני קופאת. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ולא נעניתי להזמנה. אבל עכשיו כשאני יושבת מול הספה, היא כבר לא לגמרי לא שייכת אליי, והעמדה שלי בכורסא הרגילה כבר לא ממש שקטה, יש בה את העקשנות הזאת שלי: לשבת, להחזיק את עצמי, לא להרפות. למרות שאני לא מצליחה לבדוק האם בכלל אני רוצה משהו אחר. כבר לא שומעת מה אני רוצה. ולעשות את הצעד וחצי הזה לצד השני של החדר?? זה אני ממש ממש לא מסוגלת.... זה כמו לחצות נהר גועש.... (מול העיניים שלה) בקיצור בין פה לבין שם, נהייתי משותקת לחלוטין.. אשמח אם מישהי רוצה לשתף: איזה רהיטים יש בחדר? איפה אתן אוהבות/רוצות/רגילות להתמקם? או כל דבר אחר... ואודי, אצלך בחדר אין ספה, נכון? אפשר לשאול מה אתה חושב/מרגיש על מה שכתבתי? שלכן גילת.

איזה כייף שבאת ..אוהבת את הביקורים שלך .. אנחנו יושבות על הרצפה ...בלי רהיטים אני שוכבת יושבת ומאפשרת לעצמי ....