הי במבי היקרה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
התרגשתי. אספר לך מה אני מרגישה כשאני קוראת אותך. ההודעות שלך מלאות רגש ועוצמה, ואני תמיד מתפלאת לעצמי ש"וואו". ואני יודעת שאת אוהבת אותה (: וזה באמת חשוב ומשמח. מסקרנות, מעניין אותי מאלו הודעות הרגשת שאת צוחקת...
מתוקה.. המשוב שנתת, חשוב לי.. אני שומרת ונוצרת אותו בליבי :)) לא זוכרת כרגע משהו ספציפי לגבי ההודעות שמצאתי את עצמי מתגלגלת מצחוק.. אם את רוצה, כשיקרה שוב, אציין ואומר לך.. :) אלא אם כן אהיה בשאול תחתיות.. מה שקורה לא אחת.. שאז אני קצת כמו זומבי.. קוראת את ההודעות אך לא מסוגלת להקליד ולו אות אחת .. מתוקה.. יש בך איזה חיבור.. משהו מאוד ראשוני .. יכולה לדמיין אותך באיזה יום שישי מימי השישי האלו שמכניסים אותך למקומות של "מטעמי" הבידוד, נטישה, חוסר אונים, דחייה ועוד.. יודעת למה אני מתכוונת, נכון ? מדמה אותך יוצאת החוצה בפיג'מה (למרות שאני יודעת שאת לא יוצאת בפיג'מה החוצה ) :) בחוץ יורד גשם זלעפות, העיניים שלך מזילים דמעות ויוצרים נתיבים לאורך הלחיים, את מושכת באפך.. מרימה את הראש למעלה, מרגישה את טיפות הגשם שיורדות ומוציאה לשון החוצה, טועמת את טיפות הגשם, מעלה את הלשון מעל שפתך העליונה ומושכת שוב באף... יכולה לדמיין את התמונה חנה ? איזה חיבור לכאב עמוק, עצב, צער ויחד עם זה משהו חי ... מצליחה להעביר לך את התחושה ? שלך-במבי.
את יודעת שיחסית הרבה יותר טוב לי לקראת סופש.. יכולה לומר, אולי קצת בזהירות, שיש לי חברות (: אגב פיג'מה, התביישתי ללכת אליה כך, אבל ברחוב מתחת לבית, לא ככ מפריע לי משום מה. כן יצא לי ללכת אליה עם, בעיקר בחורף. את יודעת מה עלה לי כשקראתי אותך? אני חושבת שסיפרתי את זה כאן, אבל את מתארת בדיוק את מה שהיה לי בשלג השנה... הגשם, הפיג'מה, הבכי והבדידות.. וזה בסדר שלא תמיד מצליחים או רוצים להגיב. זה ממש מובן..גם אני כמובן ככה. קוראת הכל אך לא תמיד יש בי את הכוחות. אז אם תצחקי ותהיי במצב הרוח המתאים, אשמח. ולמה את מתכוונת, ב "יש בך איזה חיבור.. משהו מאוד ראשוני ."
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
