אודי וחנה

היי.. קראתי את הקושי שלך בלהפרד וכל הזדהתי איתך וחשבתי אם נכון או להגיב מכיוון שהייתי כמעט באותו מקום נאלצתי [בגלל מציאות מסוימת] להפרד מרופא מטפל אחרי כמעט 4 שנים של טיפול מאד אינטנסיבי..ולא רק רפואי אלא הרבה פעמים גם נפשי [למרות שזה נשמע מוזר].. אני חייבת להגיד לך שלפני הרבה יותר מפחיד מאשר אחרי ...נפרדנו ונכון שהימים הראשונים היו פחות אופטימים ..אבל היום אחרי שבועים השד ממש לא נורא וממשיכים הלאה.. וכמו שאודי תמיד אומר יש בגעגוע גם משהו חיובי.. אודי..תודה על התמיכה והאכפתיות בכל זמן..נכון הדברים עוד רחוקים מלהיות אידיאלים..אבל ליפול ולקום זה כנראה חלק מהחיים... תודה על הכל,

משום מה השם השתנה ..אדם לא נשארתי מחדדש

אני יודעת בתוכי שיהיה בסדר, כי חייב להיות כך, אבל מפחדת. מפחדת כי לא יודעת מה יהיה ואני רוצה אותה, ועכשיו אני כמעט מתחילה לבכות...