אותה נקודה

אודי תודה שאתה כאן ומאפשר כמה שאני אודה לך זה לא יספיק. כל כך בטוח לי ומוגן לי כאן שגם בשעות שאין כאן אף אחד אני יושבת מתחת לעץ ואוספת כוחות. אודי הכאוס שאני עוברת וגם העבודה ההיפוך הזה לכאורה הם שנהם שוב מאותו המקום --- ניראות הכאוס הוא כתוצאה ממערכת היחסים שנוצרה עם מי שהלכתי אלייה בקשר לאכילה .שהתחושה היא שהיא לא מקשיבה ובעצם לא רואה אותי את מי שאני. הציפייה הייתה שכן כי הלכתי למקום שמבין בדיסוציאציות והיה קשר עם המטפלת .כגודל הציפיות גודל האכזבה.משום מה בהרגשה הפנימית (חיוך) יש המון המון פחד וחוסר רצון ללכת הרגשה שאני מכריחה את עצמי.אתמול היה כבר השיא שידעתי שיגיע נשאבתי לשם שוב, (התנתקתי לגמרי) בטיפול והוחלט שלא חשוב הסיבה אני מפסיקה ללכת לשם. כל כך מקווה שזה לא מניפולצייה של עצמי להפסיק את התהליך שהתחלתי כי באמת אני לא במצב שיכול לאפשר לעצמו להפסיק...המוות שם מחכה לי בשקט רב. העבודה כן יש בהחלט היפוך תפקידים שנוצר מהמצב . אלו שזה תפקידם ניקשרו ידיהם ואני לקחתי על עצמי להיות שם עבורם זה היה בסדר כל זמן שזה היה רצון כולם והייתה תמיכה אבל היום ההרגשה היא שאני נלחמת על מה שהוא לא שלי ..למה??? יכולות להיות המון תשובות התחל מהבטחה שנתתי וכלה בזה שזאת העבודה ואני עושה אותה על הצד הטוב ביותר אבל בכנות...נראות- לא רוצה שיוותרו עלי שלא יראו אותי ..לא יכולה לוותר על השני. כאילו אם אני לא אוותר אז גם לא יוותרו עלי. בקיצור אודי אם כל הבעיות שלי ניראות והצורך המטורף ... שבכל זאת יהיה לנו יום מחייך :)