אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
יש בי כח חזק שאומר לי לפוצץ לכתוב לו שאני לא באה יותר! או לכתוב הודעה מתריסה או לאיים שאני לא באה... כי כואב לי מאוד וכואב לי שאני מסמסת ומתקשרת והוא לא חוזר ויש בינינו הסכם שאם זה דחוף וקשה אפשר ליצור קשר. ואני כמעט ולא עושה את זה... וכואב לי שהוא לא מבין ולא כאן ושוב מפספס וכואב לי לבוא שוב ולהביא את הפגיעות והחולשה ומוגלה והפצע המדמם.... שתי כוחות מנוגדים ומאוד מאוד חזקים.... מרגישה שכבר לא עומדת בזה שנוגעים באנליזה בשכבות של השורש ועצבים מדממים בלי הרדמה..., אני עדיין יושבת על הספה בבית ומתפתלת מכאבים למה התהליך הזה כל כך קשה וכואב ושורף???? ואיך מתמודדים עם הכוחות הכל כך מנוגדים??? ואם תוכל לאלחש בכמה מילים מרגיעות שיוכלו לאסוף את הכאב והשברים???
הי הילה, דרך טובה היא להסתכל על מה שמתרחש כחלק מתהליך. זה עדיין כואב, אבל ניתן להתבונן על זה מזווית נוספת, בטוחה יותר ופחות מציפה. זה מאפשר קרקע יציבה כשצריך אותה. אודי