אין לי מקום

ככה אני מרגישה אודי. גם כאן. הכל.סוגר עלי ואותי. לפעמים אני מצפה שתגיד לי משהו רך או משהו שיחייך אותי או יניע נימים של הבנה. אבל אז אתה מסביר לי שזה לא המקום וגם שואל איך אני יכול לעזור בסערה כל כך גדולה. ואני רק מחכה לליטוף.קטן או מילה של הבנה. ואז מרגישה לא רצויה, דחויה. לפעמים אני בוכה ולרב נבהלת מהתחושה. בעיקר אני מאשימה את עצמי שמשהו אצלי כל כך לא בסדר שלא נשאר לי מקום. מצטערת. אם אני נשמעת מתלוננת. מאוד מעריכה את פועלך כאן. שירה