הפסיכיאטרית אמרה לי היום ש..

שהיא כבר לא חושבת שאני במצב של פעם ולא מייחסת לי נכות נפשית . ואמרה לי שזה בסדר עם נוח לי עם הזכויות והסיוע הכלכלי ושאני לא ארגיש ערך נמוך מזה. שבכלל לא להזדהות עם זה. אמרתי לה שזה מרגיש כמו כתם מכתים. היא אמרה לי להניח לאנשים להתרשם מהתבונה והכשרונות שלי ואת עניין ההכרה לתפוס כמשהו שולי שקשור למימוש זכויות ולא להגדרה של הערך או השווי שלי. זה קשה אבל אני אשתדל. היא גם אמרה לי שהיא בכלל לא חושבת שהיה נכון לעשות לי את השיקום תעסוקתי ושלא הייתי זקוקה לזה בהכרח ושאני יכולה למצוא עבודה בכוחות עצמי. כיום זה נכון!

תפקודים ניהוליים דפוקים אה?