אין כותרת

שלום. שוב אני. התבאסתי שהשארתי את המייל שלי אם מישהו רוצה להתכתב איתי או להציע שמות של מטפלים ואף אחד לא פנה. אני בדיכאון כ"כ גדול ולא יודעת כבר לאן לקרוא לעזרה... התחלתי עם איזה מטפלת, שאלתי אותה על די בי טי והיא זילזלה בזה, קצת עשה לי לא טוב שהיא ככה ביטלה גישה רצינית אבל אין לי אופציות אחרות כרגע. היא פנויה להפגש איתי פעם בשבוע ולי זה מרגיש כמו פעם בשנה עם מה שעובר עלי בימים אלו. המטפלת שעזבה אותי כתבה שמעתה היא גם תתעלם מסמסים ממני, כואב נורא. הדפוס שלי הוא להגביר את הווליום כשהיא מתנהגת ככה ואני מנסה לא לעשות את זה אבל כשאני לא עושה את זה זה רק מעצים את הדיכאון. ממש לוז לוז. איך כולם בטבעיות מצליחים להסתדר עם המורכבות של החיים? להסתדר עם מקום עבודה ואינטראקציה עם אנשים, למצוא זוגיות ולהקים משפחה, להסתדר עם הכסף, להסתדר עם כל המטלות הבירוקרטיות... בחיי שאני לא מצליחה למצוא מה טוב בחיים האלה.. כ"כ הרבה מטלות שאולי כשאשיג אותן (ואני לא) אז אולי יהיה לי טוב. ועכשיו אני כ"כ בודדה. כ"כ צריכה מישהו שיחבק אותי נון סטופ במשך אולי שנה.. ככה פיזית ילך צמוד איתי לכל מקום מחבק ומחזיק... ואין כזה דבר. אז מה נשאר? סבל ורק סבל. ואודי אל תכתוב שסבל מגדיל דרגות חופש זה מה שכתבת לי בפעם שעברה, אני מרגישה שהסבל רק מצמצם ומכנס אותי.

אני לא מאזור שלך ולא כל כך מכירה, אבל התחלתי לנסות, ועדיין מנסה, לברר אם יש מישהי/ו שמטפל בDBT באזור שלך... אני מצטערת שלא פנו אלייך, ובתוכם אני, למייל שלך. אני לא יודעת איך זה ירגיש לי להתכתב בנפרד מחוץ לפורום.. בגלל זה לא כתבתי. אשמח שתכתבי פה...לי, לכולן... אני רוצה לשמוע ולהקשיב לך. מה עובר עלייך. מי את. ומה כואב לך, יקרה. אני פה. רחל.

אני יכולה להגיד לך גלי יקרה שכך הרגשתי שמסביבי כולם נכנסו להריון. ובכזו קלות עברו היריון ולידה והוםס שבוע אחרי הלידה הן כבר עומדות רזות ויפות בטקס של הבן שלהן. ואני שביל להכנס להיריון נלחמתי בשיניים הכל היה לי קשה כי פחדתי מאוד מהחדירה אליי של רופאים, מכשירים ועוד. היה לי קשה לשאת היריון עם השומן. פחדתי עד דמעות מהלידה ונאלצתי לעבור ניתוח שזה סבל בל יתואר אבל שהתינוק הגיח הרגשתי שזכיתי בפיס שכל הסבל שלי נעלם. ולא איכפת לי שאני שונה העיקר שיש לי את מי לחבק. למי להעניק. כל כך הייתי רוצה עוד ילדים. אבל בשביל לקבל שניים זה היה מסע מפרך. אולי ככה אלוהים החליט.

תודה שאת זוכרת אותי! אני חושבת שאולי אין צורך כרגע שתבררי לי, אני אנסה להמשיך עם המטפלת שנפגשתי איתה כבר פעמיים ונקווה לטוב. אני אשתדל להמשיך לספר כאן. תודה!

הי. אני יודעת שכל אחד מסתובב עם התיק שלו... יודעת שלא רק לי לא פשוט... כל הכבוד לך שלמרות הקושי הצלחת לעבור הריון ולידה... אני אפילו קצת מקנאה... תודה שכתבת לי!