אביב

לא אביב, אני עדין לא מוכנה לחזור לטיפול, מהסיבה שאני לא משתפת פעולה וזה נראה לי טיפשי להתאמץ להגיע ( מרחק נסיעה של חצי שעה לכל כיוון), להתאמץ להיכנס (בין רבע שעה לחצי שעה לאזור אומץ כדי להיכנס ואז לשבת לשתוק או לחפש במה היא הייתה לא בסדר שבגלל זה אני אכעס עליה ו"אפוצץ" פגישה. מודה היא לא אשמה בכלום, היא מקסימה ואני רוצה לקוות שהיא מצליחה לראות מעבר למה שאני מפגינה ושהיא יודעת שאני אוהבת אותה מאד, אני זו שעדין לא מוכנה. ופנייה לאודי -לדעתך עם כל מה שרשמתי האם כדאי לחזור לטיפול ולצאת מתוסכלים שתינו או לחכות שאני אהיה מוכנה יותר? לא היית מעדיף מטופל "בשל"?

אמנם הפנת את השאלה לאודי אבל לך אני מרגישה שיכולה לענות...הייתי שם אוף זה קשה מתסכל הייתי יוצאת מפגישות מפוצצת מכעס על עצמי עלייה על כל העולם שאני באה משלמת וכלום לא יוצא. אישית עזר לי לעשות דברים אחרים לצייר בעיקר צבעי אצבעות שיחרר קצת מהשתיקה. ויקרה אני מאמינה שרק שמגיעים בסוף דברים זזים לא ללכת זה מראש להמנע מעשייה ללכת לפחות מזיז דברים ..ואולי תיקני לך ולה את הספר גדר כבשה ואיש עם בעייה ותוכלו לדבר על איך את פותרת את הבעייה ...ספר קסום בעיניי ..