אודי מה דעתך על מילים שמנותקות ממעשים?

על אנשים שיכולים לומר 'אכפת לי ממך' אבל בהתנהגותם לא ממש מגלים התחשבות ברגשותך או אנשים שהם כמו אנשי מכירות ו/או פוליטיקאים שאומרים מה שנראה להם שאנשים רוצים לשמוע כדי לשכנע ולהשפיע עליהם להתנהג בצורה מסוימת שמשרתת את האינטרס של אותו מוכר או פוליטיקאי אבל בלי כוונה אמיתית מאחורי המילים. התכלית של השימוש שלהם בשפה היא עצם ההשפעה. כלי השפעה. שום מחוייבות אמיתית ברמת המעשה אין להם בעצם כלפי מי שהשתכנע והושפע והקשיב. אז פתאום הם מנפנפים ב'מגבלות המציאות'. תמיד רצו והתכוונו לטוב אבל קשה לקיים כשיש את מגבלות המציאות.. זה כבר נהיה טיעון עלה תאנה מקובל ואוטומטי לכיסוי המבושים של הזילות שבשימוש במילים ללא כוונה או מחוייבות במעשים. מה דעתך על התופעה שאני מתארת?

הי מימה, אני חושבת שלפעמים באמת לאנשים אכפת. אכפת, אבל עד גבול מסוים, וזה משתנה בהתאם לרמת הקירבה. ייתכן שישנה בנו פנטזיה שיתרחש מעין משהו התמזגותי בקשר - שניים שהם אחד, מאידך, צריך לדעת שזה אינו ריאלי. קשר שמנסה להיות כזה, הוא עפי"ר קשר הרסני עם בלבול גדול בגבולות. גם פרסומות, למשל, כדרכן של פרסומות, נועדו לפתח בנו פנטזיות של משהו קסום ומושלם, רק שתמיד צריך לזכור שהמציאות מאכזבת הרבה יותר. הייתה פעם פעם אפילו תכנית בטלוויזיה החינוכית, 'שכונת חיים' שבה הוסבר, לילדים בכיתות ב', בדיוק הדבר הזה. אפשר לחפש ביו טיוב. ד"ש סוריקטה

אהבתי