פעם

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

11/06/2015 | 17:00 | מאת: מיכ

עוד היה טעם פה ויכולתי לכתוב ולענות לכן, היום אני במקום אחר תמיד הייתי שונה מכן.....במצב התחלתי טוב יותר אולי.....אחרי חמש וחצי שנות טיפול ובמקביל פה אני כבר לא מסוגלת לכתוב לכן מילים נכונות וטובות.......מצטערת, לא מועיל.... גם הפורום ההוא של נפגעות נעזב...הפורם של ליאת כבר לא בתדירות בכלל....נשאר פה, כנראה שגם פה כבר לא בשבילי, אז היו שלום ותודה שניסיתן להראות, להיות לתמוך כשהיה צורך. אודי, תודה שהיית, שהחזקת, שענית, שמעולם לא מחקת שום אות או תו ממה שכתבתי, מעריכה מאוד מאוד את ההשקעה ללא לאות שלך. צריכה לצאת מפה...לא יודעת אם לברוח, יותר מרגישה לא שייכת גם שקצת הרגשתי שייכות זה לא זה..........שונה, בכל מקום כמובן גם פה.....ועכשיו כי "טוב לי" אז הולכת לבדוק מה קורה בטיפול..... לא נפרדת בדרמתיות לתמיד פשוט צריכה להפרד ולראות...כרגע...מתאים לעכשיו. לא סוגרת דלתות לא בורחת לא כלום, פשוט מפסיקה לכתוב. היו שלום, מ.

11/06/2015 | 20:04 | מאת: אביב 11

שככה את בוחרת אבל זה בסדר מכירה את הבחירה הזו גם אם לא בטריקת דלת ללכת שקשה ..גם אני כמעט בחרתי לעשות את זה שקראתי מה שכתבת לי שיצא מכל הקשר למה שכתבתי לך ... בכל מקרה אני לא חושבת שאת שונה מאיתנו כולנו שונים וזה מה שניסיתי להסביר לך גם שם ..לא יודעת מה זה מצב התחלתי טוב או לא ..אני עובדת לומדת יש לי משפחה שבניתי מגדלת ילדים נורמטיבית כאילו לחלוטין וקשיים .... מיכל אישית יהיה לי חבל אני חושבת שאת תורמת וניתרמת לפורום ..אני כאן מחכה לך כשתחליטי שנכון לך ...

11/06/2015 | 20:53 | מאת: .במבי פצוע..

קוראת את הודעותייך למרות שבד"כ לא מגיבה.. אכפת לי ממך.. אני חושבת שאם תקראי שוב את מילותיה של אביב אלייך אולי תצליחי לקבל את המתנה שאביב נתנה לך דרך השיתוף והשיקוף שלה אותך.. מרגיש לי חבל וקצת החמצה שאת כל כך ממהרת.. מתחשק לי לומר לך ... שששש ... לאט ...לאט.. ששש...תנוחי, תנשמי עמוק... שש.. לאט... קחי עוד כמה נשימות.. אולי אפילו תנוחי קצת לרגלי המעיין עם האיילה ששותה מים.. אולי תרשי גם לעצמך לשתות קצת מים.. להקשיב קצת אחרת למה שאביב אמרה לך.. אביב לא התכוונה לפגוע בך.. רק רצתה לשתף ולשקף.. אני חושבת שזו יכולה להיות מתנה עבורך , אם תאפשרי. אכפת לי ממך, גם אם בד"כ לא מגיבה.. איתך-במבי.

11/06/2015 | 21:13 | מאת: Mika

מיכל, את עמוד תווך כאן בפורום. וחלק מהרעיון זה לא לברוח גם כשקשה (אני אף פעם לא מיישמת את המשפט הזה) יש לך מקום כאן גם כשקשה וגם כשקל. את מוזמנת להישאר.

הי מיכל, כרצונך. יכולת פשוט לא לכתוב, אבל בחרת להודיע על החלטתך לא לכתוב ולהפרד. כמו בפעמים הקודמות - ברגע שמתאים לך ונכון לך - את מוזמנת לשוב. יש לך כאן מקום, גם אם את מרגישה עכשיו שלא. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית