מיכ יקרה

מיכ כותבת באמת באמת מתוך הלב מהמקום שלי ורק שלי בבקשה גם אם מה שאכתוב יגרום להתנגדות אני כותבת ממקום אוהב ולא מתוך כעס או בקורת. כתבת לאודי ולא רציתי להתערב, אבל כתבת אתמול וזה הלך איתי בלילה וקם איתי בבוקר ..... ההודעה שלך פגשה אותי בקשת של רגשות מאמפטיה והבנה ועד עלבון .. אני בוחרת דווקט להתחיל מזה שאני מבינה אותך הקושי הזה כשאת צריכה שיראו אותך והתגובה לא מורגשת עוטפת לא מורגשת נכונה..זה בטוח לא קורה לך רק כאן עם אודי זה קורה גם בטיפול..כי לפעמים מי שמולנו לא מדייק או יותר נכון לפעמים אנחנו לא מדייקות בצורך שלנו ..אבל כשאני זוכרת שאודי או המטפלת באים ממקום טוב ממקום שרוצה לעזור אז למילים יש קול אחר קונוטצייה נעימה יותר. הלכתי לראות את ההודעה שכתבת ותיראי מה כתבת "אך פוחדת להפסיק טיפול...האם נכון להשאר אפילו שיש ירידות ועליות? אפילו שנראה שכבר נאמר הכל ואין מה לחדש?? רק להחזקה, ואם זה רק להחזקה זה לא נורא? זה בסדר????? לא רוצה לשאול אותה, דנו כבר בזה, וברור שהיא תאמר שאפשר תמיד להמשיך." נשאלת השאלה למה בעצם רצית את התגובה של אודי או שלנו ? האם רצית שנגיד לך שכן את כבר יכולה לללכת מהטיפול ? האם רצית שנחזק את המקום הבורח ...כי להזכירך ההודעה הזו באה אחרי ששיתפת שקשה לך ואת לא רוצה לפתוח דברים שבבטן כי הפתיחה גורמת לך סערת רגשות ואת פוחדת מזה מהטלטלה...ככ מבינה אותך בקושי לפתוח , ברצון לברוח לשכנע את עצמי בצורה מניפולטיבית שאני כבר בסדר ולא צריכה יותר טיפול ...זה בסדר לעשות הפסקה אבל זו בהחלט החלטה שבנך לבינה . לא כי לא רואים אותך או את מקומות החוזק שלך וההצלחות כי זה מהות של טיפול ואת יודעת את זה. מיכ יקרה ומתוקה כל כך מבינה שתקופה לא פשוטה ואת נאחזת בציפורניים בשפיות לא ליפול לבורות שקוראים לך ..אבל יקרה זה בדיוק המקום לפרוק בטיפול לשחרר להרפות לתת לה להיות שם איתך. כותבת לך וליבי ככ איתך שחושבת לשים את העלבון שלי בצד מהמקום שרואה אותך שיודעת שאת כל כך לא מתכוונת לזה שכתבת מהמקום הכואב שלך ..אבל רק כי אני יודעת שאכפת לך שאת אדם שרואה כל כך את השני כותבת לך . אולי נסיון שלי להגיד הכאבת לי בלי לפגוע בך (דבר שככ קשה לי בחיי היום יום). כאב לי ההשוואה שלך אף אחת כאן וגם לא מי שסמויי טוחן מים (לפחות לא בהרגשה שלא). כל אחד שכאן , כאן כי קשה לו להתמודד לבד. כו יש את מי שהפך להיות אובססיבי אבל לא כי הוא נהנה מהמקום כי הוא לא יודע איך לצאת משם , כי זה לוקח זמן לצאת ממקומות " נוחים " ומוכרים . כי זה מפחיד. אישית וגם אם לא כתבת עלי בהרגשה שלי אני טוחנת הרבה מים בזמן האחרון על שינויים שאני עושה הם קשים לי בטרוף ..אני זקוקה למקום הזה להאחז לא ליפול . יודעת שאני לוקחת המון מקום , אבל המקום הזה שאני לוקחת נותן לי כוחות להמשיך לעשות להתקדם עוד חצי מילימטר... מיכ את כותבת ולא פעם ראשונה מעולם לא פגעתי בעצמי אשרייך תודו על כך לאלוהים ..אף פעם אל תציגי את זה כאילו במקום טוב יותר ממי שפוגע ..תאמיני לי אני פוגעת בעצמי , אני משתדלת לא לכתוב את זה כאן כי יש לזה השפעה מדבקת וזה טריגר לפנים ...אבל כן גם השבוע למרות ואם היד המושטת של אודי מצאתי את עצמי מכאיבה לדבר הזה שנקרא גוף ..מחזיקה את הטלפון נאחזת במילים של אודי ומטיחה את הראש בקיר...לא מיכ לא כי רציתי כי זה היה חזק ממני..אז באמת מיכ כולנו נאבקות מי יותר מי פחות אבל מהבחינה הסובייקטיבית לכולנו זה גהנום ...שולחת לך שיר ששלחתי השבוע למימה . הוא חשוב המילים שלו חשובות הוא מזכיר לנו למה אנחנו מגיבים אחרת ... https://www.youtube.com/watch?v=8MfooiD-UhY כל כך מכווה שתביני אותי ותיקחי את מה שכתבתי ממקום טוב ולא כביקורת ...אני יודעת כי הספקתי להכיר אותך שזה יכאב זה לא המטרה אני רק רוצה שאת כותבת אל תשווי כי זה כואב... אני איתך אוהבת אותך באמת חיבוק אם נכון לך ..

אביב- חיבוק!

לא אלייך ולא לאף אחת ספציפית....את לא מכירה אותי ולא את ההסטוריה שלי.כל אחת והבעיה שלה..התכוונתי שחוזרים על דברים ויש לן סבלנות ולי אין לו....את לא צריכה להצדיק את כל הפסיכולוגים בעולם כמו גם לא לבטל את כלם......אודי יודע לבד תודה..גם למטפלת אין סבלנות וזה לא עבד כששאלתי...לכן רציתי אןתו......