הייתה פגישה קשה

ובכלל התקופה האחרונה איתה לא פשוטה. אמרתי לה שאני לא מגיעה יותר ומחר אמורות להיפגש. זו לא פעם ראשונה שאני אורמת לה והיא תמיד עונה שהיא מחכה לי.. והפעם לא. אני יודעת גם לה היה קשה איתי. כי חוץ מלצעוק ולבכות אני לא מצליחה כלום. וחשבתי אולי רציתי שהיא תתקשר אליי אתמול בערב אבל היא לא ואני מבינה אותה אם היא לא רוצה לדבר איתי גם. וללכת מחר אני לא יכולה בלי דלבר איתה כי אויל היא באמת לא תחכה לי ואמרתי שאני לא באה. אולי אני זו שצריכה להתקשר אליה? אני לא יודעת. היא כעסה עליי כי לא הסכמתי לקום בסוף הפגישה. ואמרתי לה שאני לא קמה ובדכ התשובה שלה לזה שהיא לא יכולה ויודעת לטפל ככה. ואז אני בדכ אורמת לה טוב אני קמה ואני כבר לא יכוהל ככה. קשה לי. מרגישה רצון להרפות מהכלולעזוב הכל. מבולבלת מאד

יודעת שזה קשה אבל את אומרת את התשובה בעצמך...תתקשרי ותלכי תנסי להרפות לשחרר להיות שם איתה באמת ...כן זה קשה ולא פשוט אבל את יכולה...איתך מחבקת

היא התקשרה ודיברנו קצת, וקבענו כן להיפגש מחר. ואביב להרפות מבחינתי היה, לעזוב הכל, את הטיפול, את הכל. ופשוט לנוח. לא לנסות, לא לרצות...