היי.......
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ואני אנה אוליך את כל ההמיה הגדולה הגואה בי אליך? פנים לוהטות בכפי, לא ידעתי למי הן, זרמי רעד באו משלחי רסן ועלו ודפקו ונזלו בשמורות. אני רואה לילה עמק וכחל הולך בהרים, ארמון של בדלח צלול וצלילים כשופים רוססים ברחוק. סביבי קירות של זכוכית ובדידות בי כסוף עד תהום. באין פתח במערה אעמד ופני לוטות באדרת... א-לי, א-לי, כיצד מטפסים בקירות של זכוכית להביא אליך את כל ההמיה הגדולה את קטב כאב הלבדיות הזה? הלא תראני בוכה ושורט את הקיר, עולה ומחליק ונופל ועולה ונופל. י-ה אכסף יד ממרום טוב תגאל, טל ידי בידך, משכני אחריך נרוצה. "...הברכה אחת היא לך? ברכני גם אני, אבי וישא קולו ויבך..." רחל.
וואו...חנן פורת/ מול קירות של זכוכית...(כדאי להביא דברים בשם אומרם)..כמה חזק האדם מול האלוהים...שימו לב בנות, בסוף יש קרבה של בכי.
זה שיר של חנן פורת... חשבתי שהשיר הזה מוכר...:) זה שיר שקראתי מזמן ומאוד נגע בי.. ומאוד מזדהה עם המילים והתחושה.. רחל.