אמא אולי טריגר

אתמול שיחה בטלפון . התקשרתי כמעט לא מספרת לה כלום על חיי בטח לא על הטיפול או תהליכים שעושה. אומרת לה שצריכה לנקות פינה בבית שהזנחתי הרבה זמן . מסבירה לי איך לנקות.אני עונה לה שזה ברמות הזנחה שזה חייב ניקיון יסודי ..פתאום מטיחה בי מילים ששמעתי כל חיי ."את לא מקשיבה אף פעם לא הקשבת לי"הפעם לא שתקתי אמרתי לה שהיא זאת שלא מקשיבה שכל חיי טיפטפה לי שאני לא מקשיבה ושמה שאני אומרת /חושבת /יודעת לא נכון ומוטעה .רק הדרך שלה נכונה ..כמובן שהשיחה נסתיימה עם הרגשה מגעילה ..ויותר גרוע זהו פוחדת לנסות החלקים ההרסניים כל כך כאן ..צועקים בתוכי שאני לא יכולה שאין לי זכות לרצות היום מה שלא עשיתי אז שצריך להשלים עם המציאות שאני אדם לא בריא פיזית ונפשית ושחלומות זה לאנשים חכמים שיכולים ...אוףףףף יודעת שזה התניות מאז הפחד עצום ...פשוט מותשת ..לא יודעת למה אני ממשיכה להתקשר לתת כבוד למי שמעולם לא כיבד אותי ....וככ רציתי לצעוק לה את מעולם לא שמעת וכשבכיתי כי אבא הכאיב את צעקת והכאת שאני אשתוק...שונאת אותם אלוהים יודע כמה שאני שונאת אותם . ובכל פעם מנסה שהיא תראה אותי שהיא תאהב זה ככ פטטי זה ככ אבוד וחסר תקווה ..אבל מנסה אמרנו צורך ....

הצורך מול המציאות...ומציאות שלנו פנימית מול שקט שאנחנו שומרות עליו במחיר כל כך יקר... שולחת לך חיבוק חם אם מתאים לך. גם אני עצובה בזמן אחרון... חלום

אביבוש..קשה כלכך, ואת כזו אמיצה!!!!! שיתוף אמיץ וכנה ובכלל, מחזקת אותך..היום את אחרת, חישבי איזה קשר היית רוצה עם הורייך ועד כמה מתאים לך להתקרב, היום את חזקה כבר לא ילדה קטנה!!!! תזכרי זאת. אוהבת ומחזקת המון, חיבוק אם מתאים, מיכל. וחלום, איזו מקסימה שהופעת ואת מחזקת :) באמת חשבתי לעצמי מה איתך, אני כבר לא נכנסת לפורם ההוא הישן...