מיקה היקרה.

כל הכבוד לך ששיתפת, אני ממש גאה בך, גם אם סיפרת את זה בחיוך, אולי מבוכה, אני חושבת שהיא דווקא מאמינה לך ושגאה בך ששיתפת ( איך הצלחת? מה נתן את ההזדמנות לדבר על על זה? איך קרה שדיברתם), אל תשכחי שהתחושה הזאת של אם נספר לא יאמינו לנו זה מה שהפחיד אותנו תמיד , ושאם ידעו יאשימו אותנו. גאה בך מותק! דברי איתה על מה הרגשת שסיפרת לה זה באמת חשוב! ושוב כל הכבוד.

שלום יקרה, יפה לך הכינוי החדש :-) הולם אותך... הלוואי והיא מאמינה לי...הכל מבולבל איתה עכשיו.. האמת שרציתי לספר לה עוד הרבה דברים על הילדות שלי ועל מה שאני מרגישה , אבל שום דבר לא יצא ששלחתי לה משהוא שכתבתי (היא לא יודעת שאני כותבת כאן) והיא גם יודעת על חרדה מסוימת שיש לי כבר הרבה שנים , והיא הביאה סוג של תמונה שקשורה לחרדה הזו ואז זה איכשהוא "הציף" אותי וגרם לי לרצות לדבר.. תודה על העידוד...

ומזכירה לך זו שיכולה ומנסה להיות משהו...שגם את יכולה

מסכימה אם כל מילה מלמעלה...אכן זה ברור וטבעי ומהותו של הניתוק ..החיוך הכאילו לא שלי ..לאט לאט מתחברים לכאב לזה שזה שלנו ..אוף זה קשה ...חיבוק ויד וכוחות לרגעים הקשים איתך ואכן גאה בך זה לא קל ולא פשוט