מה עושים?..

אודי, תודה על החיבוק... אכן, חיבוק יכול להיות לפעמים מאוד מאוד טוב.. אתה יודע אודי, אני מדברת בטיפול הרבה על חוסר. חוסר בחיים שלי של קשר מטיב... בילדות... לא היו לי חיבוקים מאבא ואמא.. לא מילים טובות... לא שמעתי את טובה, מיוחדת, מי שאת, את מצליחה, את תצליחי, אני מאמינה בך.. ותמיד מבקשת מהמטפל שלי- שיגיד לי מילים טובות...שיגיד שאני טובה, שאני בסדר. שמעריך אותי. שיהיה גאה בי שאני מצליחה...ועוד. מה שחושב, רוצה להגיד... ודיברתי. והבעתי. וביקשתי. גם אם התביישתי. אבל הוא רק אומר שוב ושוב-שאי אפשר למלא את החוסר הזה, וכל הזמן אומר לי שזה אמור להיות משהו פנימי... וכן.זה משהו פנימי. אבל זה גם משהו חיצוני. שכן צריך לקבל בטיפול.. לא אודי????? זה משהו הכי טבעי והכי אמור להיות חלק מהטיפול, אבל הוא לא. זה היה. לא אשקר. היה הרבה. אבל לא כבר הרבה הרבה זמן...בעיקר בחצי שנה האחרונה...כלום. וזה קשה לי ככה..;( לא רוצה ככה...;( רחל.

לא יודעת רק יכולה לספר לך .. שפעם פעם היא הייתה אומרת שאני מדהימה וכל מיני כאלה וזה היה מטלטל ומטריף אותי פחדתי מזה , פחדתי כשמישהו אומר לי דברים טובים ..ברור שהיה נעים לשמוע כי כל חיי שמעתי רק ביקורת וכאלה...היום כבר המון זמן ..אחרי תקופה סוערת כמו שלך שלא אומרת כלום דווקא מראה לי את כל הפגמים והדברים הלא נורמטיבים ..זה מטלטל לא נעים אבל עושה עבודה לא רעה לזוז ולתקן ... לא יודעת רחל ברור לי הצורך הזה בחיבוק החיצוני אבל אולי כשהוא איננו מתחילים ללמוד לחבק את עצמיינו מבפנים ...מחבקת אותך ותמשיכי ככה ..וכמו שאודי אומר קחי את זה איתך לטיפול זה חשובבגם אם הבאת את זה מאה פעם ...