פגישה מוזרה

היי אודי, הייתה פגישה ממש מוזרה עם המטפלת... ניסיתי לספר על מה שקרה, למרות שאני לא ממש זוכרת הכל. אבל יש משהוא שאני יודעת בוודאות שקרה. אני פשוט יודעת! אני זוכרת את זה ואני לא מדמיינת! הכל בפגישה היה כל כך מוזר..ממש מוזר..כשניסיתי לספר לה , אז פשוט התחלתי לחייך..ואז היא שאלה אם הסתקרנתי באותו רגע שזה קרה? אני לא חושבת...אבל המשכתי לחייך לעצמי ולחייך עוד...וניסיתי לספר לה אבל זה נשמע כל כך לא אמין..כי פשוט לא הצלחתי לספר את זה בצורה רגילה ונורמלית. וגם לא הצלחתי להיות עצובה... אני פוחדת שהמטפלת לא מאמינה לי וחושבת ששיקרתי. אני מבטיחה שלא שיקרתי רציתי שהיא תשב לידי בפגישה, למה היא יושבת רחוק? אני רוצה שהיא תהיה נחמדה אליי ותחייך אליי ותגיד לי מילים מרגיעות. אני רוצה שהיא תאהב אותי. למה היא לא אוהבת אותי?

אני מאמינה לך...אני בטוחה שגם היא, הרגשתי בדיוק אותו הדבר שהיא לא אוהבת אותי..כתבתי אז גם פה שאני מחייכת תמידית.....הבכי בא אחר כך...והיא גם שאלה שאלות מביכות ומעצבנות כאלה......נכון רציתי קרבה... אז מה?????? אוףףףףףףף זה לא נותן לגיטימציה :( ומחשבות רבות אחרי שסיפרתי...את אמיצה ששיתפת ואני בטוחה שהיא מעריכה אותך מאוד, לי היא אמרה שרק הערך שלי בעיניה עלה...תאמרי לה את כל בקשותייך, גם אני ביקשתי והיא נענתה...לפעמים בפגישות הקשות היא התקרבה לשבת לידי במקום על הכיסא שלה...לרוב זה היה מרחוק כדי לשמור עליי אני מאמינה.......אולי היא תסכים? מושיטה לך יד ואשב בינתיים על ידך אם תסכימי ואחבק בחום כמה שמתאים...את גיבורה! מ.