התחלתי לקרוא עכשיו את..

ה'אני עור' של אנזייה... יש לי את הספר הזה כבר 3 שנים על המדף. זרקתי מלא ספרים אחרים שהיו לי אבל ידעתי שארצה לקרוא אותו יום אחד. עכשיו התחלתי.. נראה לי מעניין. אני מרגישה קצת כמו משה רבנו במובן הזה שהקדיש את חייו להוביל את עם ישראל לארץ המובטחת ולא זכה להכנס אליה בעצמו... ככה אני קראתי מלא ולמדתי ולומדת אבל לא זכיתי לא להיות מטפלת או אמא ולא ברור אם אהיה בכלל.. אבל המשיכה שלי כל הזמן להתעניין בספרות תיאורטית לא מניחה לי... זה פשוט ככ מעניין . ואני לא רוצה להיות טיפשה יותר לעולם. אני רוצה להבין! 30 שנה חייתי בעולם באופן לא מודע עד השחזור הטראומטי. 30 שנה מחיי בלי מודעות אמיתית לעצמי הנפרד שלי. חייתי במצב תגובתי לסביבה. מרגישה ששדדו אותי מעצמי. שעשו צחוק ממני. לפחות עכשיו כן יש לי עצמי נפרד משלי אבל הוא עצוב מאד. וכועס. ועדיין יש לי 'קשיי התגשמות'. מקווה להשתפר בזה.