כלום לא הגיוני

הי אודי, אפילו המחשבות שלי חסרות הגיון, אני יודעת את זה ובכל זאת הן משפיעות עלי. יש בכי מתמיד כזה פנימי אבל איני מצליחה להזיל דמעה. אני לא מצליחה לאכול האוכל גורם לי כאבי בטן ובחילות ואני מקבלת עידוד פנימי שטוב שכך, לא לאכול להיות נקייה וטהורה, מעל הצורך הבסיסי הזה. המחשבות על זרות, הכל מוזר, ההתנהלות היומיומית בעולם שסביבי, ברחוב, בכביש ובכל מקום אני כמתבוננת מהצד, זרה. הכל מעורער ולא ברור, הכל איבד את ההגיון הבסיסי של החיים. לפעמים אני חושבת שזה כמו בתקופת התבגרות שבה יש לבטים ושאלות פילוסופיות על הקיום על היקום. תודה שירה