קצוות

אודי הכי קשה לי בקצוות של היום. בבקר אני מתעוררת כאילו החיים מכים בי ואני לא רוצה להיות. בערב אני רוצה להעלם, לישון, אבל לא מצליחה להרדם וגם שנת הלילה שלי מופרעת מיקיצות מרובות. קשה לי גם בימים שבין הטיפולים כי הם נדמים כמו נצח. קשה לי גם בתחילת השעה הטיפולית. קשה לי לקיים שיגרה. קשה לי לבוא באינטראקציה עם אנשים. קשה לי לעשות פעולות שגרתיות. קשה לי להיות נזקקת. קשה לי לא להיות או לא לרצות להיות. קשה לי חוויית הבלבול והזרות. קשה לי לומר שקשה לי ולהרגיש שאני מתלוננת כל כך.הרבה. קשה לי שבפנים כמו לבה מבעבעת שעומדת להתפרץ. קשה.לי לווסת את הקולות שאומרים לי לעשות כל מיני דברים. אני מנסה לתאר מה אני מרגישה וגם זה די קשה לי. הכל נאמר וכאילו לא נוגע, לא מורגש. תודה שירה