פשוט משבר לא פשוט

שלום. כבר שבוע וחצי שאני חוזרת מהעבודה וישר נשכבת במיטה,מן הרגשה ששם יותר נוח לחשוב או לעשות כל דבר אחר שהייתי עושה אם לא הייתי שוכבת. לשמוע מוסיקה,לכתוב או סתם לשכב עם עיניים פקוחות העניין הוא שאני שוכבת ככה מארבע אחרי הצהריים עד הבוקר למחרת,לא תמיד מצליחה לישון אבל לרב כן. כשאני במיטה אני מרגישה שלא בא לי להיות בשום מקום אחר. לא קרה שום דבר מיוחד זה פשוט המצב שנכנסתי אליו. העיניים שורפות לי ואין לי כוח לאף דבר שנקרא אדם. אני לא מרגישה בדיכאון או עצבות עמוקה ובכל זאת משהו לא בסדר,זה גם לא פיזי כי זה לא באמת שאני אין לי כוח,זה יותר לא בא לי. אני מטופלת אצל פסיכולוגית ולא באלי אליה-שיקרתי לה שאני חולה,אין לי סבלנות לאנשים אני בת 25 אם זה משנה משהו.. אשמח לעזרה/רעיון מה קורה איתי,שאהיה יותר מודעת? תודה.

לנכלאת, מה שלומך? הנסיגה שלך בתפקוד מדאיגה. גם אם אינך מרגישה עצבות, הניתוק הרגשי שאת מתארת מצדיק התייחסות, הן מצד הפסיכולוגית שלך והן מצד פסיכיאטר שישקול טיפול תרופתי. בהצלחה יעל