פרידה אחרי 5 שנים.

שלום שמי רן...הסיפור שלי יחסית ארוך..מי שיתייחס אליו אודה לו  סיפורי מתחיל לפני כ-6 שנים ברשל"צ הייתי בן 17 וחצי תלמיד תיכון והכרתי שמה את ליאת בת 16 וחצי משם התחיל סיפור אהבה ראשונה לשנינו... הקשר התחזק מאוד מהר וממש אפשר להגיד שהכל היינו עושים ביחד, ממש חיינו ביחד, כל יום ישנו אחד אצל השנייה..אני יחסית התנתקתי חברתית מהרבה אנשים, היא בהתחלה כן אולם אחרכך חזרה לקשר רציף עם חברותיה... היו עליות ומורדות בקשר אבל תמיד המשכנו לאהוב.. אפשר להגיד שחוץ מאהבה נהייתי תלותי בה...התרגלתי למצב שאני חייב לישון איתה בלילה.. להתייעץ איתה לפני שאני קונה בגדים למשל ...וכ'ו.. היו מבלים ביחד המון וגם המשפחות שלנו הכירו והיו כמה מפגשים ביחד.. יחסית לזוגות אחרים בגיל הזה באמת שהרגשתי שיש לי אהבה אמיתית ואני בר מזל.. ככה עברו להם כ-3 שנים לאט לאט אני מאמין שנהייתי יותר מעיק עליה בגלל התלות שלי, הייתי פחות נותן לה חופש וחופר לה...כי לי לא היה ממש חברים וגם את האמת שהייתי יוצא עם אנשים הייתי נהנה יותר איתה ומעדיף להיות איתה...היא לאומת זאת שמרה על קשר רציף והמשיכה לצאת לבלות עם חברות. אני מאמין שמאז לאט לאט האהבה שלה אליי התחילה לדאוך...גם בגלל התלות שלי..גם בגלל שאני הראשון שלה..והיו גם עוד כמה דברים שהיו לה תלונות לגביהם ...אין ספק חנקתי אותה קצת...לצד זאת הייתי גבר אוהב ומפנק ועוזר שתמיד לצידה...שאני מאמין שבגלל זה גם המשכנו להיות ביחד.. היו לנו תמיד לפעמים שיחות על פרידה ולפעמים היא רצתה להפרד ואמרה לי שאני סתם מפחד מלהיות לבד...ותמיד היינו בסוף נשארים ביחד... לאחר כ5 שנים...בדיוק שנינו היינו בתקופה של חופש...רציתי נורא לנסוע לחול...איתה..אבל פתאום היא החליטה לנסוע לטיול אחרי צבא עם חברות לחודש לדרום אמריקה...כעסתי נורא כי לי לא היה עם מי לנסוע ובתור חברה ציפיתי ממנה שאם היא באמת אוהבת אותי שתיסע איתי עם חברות תיסע למקום אחר..בקיצור לא עזר כלום והיא נסעה אפשר להגיד שזו הייתה הפעם הראשונה מזה 5 שנים שלא התראינו חודש שלם..הייתי בודד מאוד בלי מצב רוח בכלל וכל הזמן חיכיתי שהיא תחזור...כל פעם שהיינו משוחחים הייתי שומע שהיא כל לילה עם חברות שותה אלכוהול והולכת למסיבות...הקנאה הרגה אותי ידעתי בתוכי שיתחילו איתה שמה גברים אחרים...מתי שחזרה משמה האהבה "חזרה" היו געגועים והיא לא הפסיקה להגיד לי כמה שהגעגעה ושהיא אוהבת אותי ושלא היה לה שם כלום עם אף גבר...עברו עוד חודשיים אני והיא התחלנו לימודים תואר ראשון כל אחד במקום אחר...לאט לאט כנראה היא התחילה לראות גברים אחרים במכללה..התחילו איתה כנראה..אולי היא ראתה פתאום מזה אנשים אחרים ששונים ממני...בעיקר שהם יותר מבוגרים...אני 23 הם 25-26...היא התיידדה עם כמה משם והייתה לומדת איתם למבחנים וכאלה...תמיד פחדתי שיקרה משהו שיפריד בינינו לא יכולתי בלעדייה וידעתי שבלעדייה אני אבוד...בליבי רציתי לסמוך עליה אבל הפחד חנק אותי...ובאמת שעבור עוד חודש היא עזרה אומץ ואמרה לי שהיא רוצה להפרד...בטענה שהיא כבר לא אוהבת אותי יותר רק בתור ידיד...ושהיא נדלקה על אחד הידידים שלה שהכירה והיא לא יכולה להיות איתי שהיא חושבת על משהו אחר...הייתי בשוק הייתי המום לקחתי את זה כלכך קשה נכנסתי לדיכאון עמוק..הייתי משתגע בלילות לא ישן דקה הולך מסתובב פתאום נוסע אליה..התנהגתי כמו מטורף...היה לי מאוד קשה לנתק את הקשר, זה מישהי שממש הייתי חיי איתה, כל יום משוחחים כ4-5 פעמים בטלפון היא הייתה החברה הכי טובה שלי..חוץ מהיות האישה שלי.. לאחר כמה ימים קשים הלכתי לפסיכיאטר לקחת כדורים נוגדי דיכאון הרגשתי שאני לא יכול לשאת את הכאב הזה..מה גם שהתחילה תקופת מבחנים אצלי והייתי חייב להתאפס..ידעתי שכל הסימסטר יכול ליפול בגלל זה.. לאחר כחודש שבו נפגשנו מידי פעם והיא כל פעם אמרה לי שהיא רוצה להמשיך הלאה והתחילה להגיד לי שהיא באמת נדלקה על הבחור ההוא אבל שזה היה בעיקר תירוץ כדי שאני ישחרר אותה לחופשי ואין לה כלום לבחור ההוא..כי רק ככה היא ידעה שאני יעזוב אותה..הזמן עבר עוד שבועיים ולאט לאט התחלנו להפגש שוב ולשכב על בסיס קבוע...לא שלטתי בזה ידעתי שזה אסור שזה מסוכן...היה כבר נתק כי מכל יום להיות ביחד ולדבר בטלפון כל הזמן...הגענו למצב שאנחנו נפגשים פעמים בשבוע.. אני החלטתי שאני צריך להשתנות ולהכיר סוף סוף אנשים חדשים לנסות לבטל את האני ה"תלותי".. ניסיתי והצלחתי להכיר כמה אנשים בלימודים..ניסיתי להיות עסוק בלימודים..לבסוף את אותה תקופת מבחנים הצלחתי לעבור בהצלחה אפילו והייתי גאה בעצמי...התחיל לו הסימסטר השני בנתיים...בתום תקופה של כ-4 חודשים הפסקתי ליטול את הכדורים. לאורך כל השנה שנמשכה המשכנו להיפגש לשכב פחות היינו שוכבים פה ושם..והמפגשים בינינו היו בגלים..ידעתי בתוכי שזה לא טוב...אבל אהבתי אותה והתגעגעתי אליה וגם למגע, בלילות הכי היה קשה לי עם הלבד..אני לא מהבחורים האלה שתן להם להיות לבד עם המשחק כדורגל ורק מחפשים לשכב עם משהי ולהעיף אותה לאזעאזל..אני בחור אמיתי שמחפש קשר אמיתי..ורציני. בכל מקרה...במשך שנה שלמה כך היה..אני מעולם לא התחלתי עם בחורות כי תמיד הייתי איתה ומאז שנפרדנו לא ידעתי אפילו מאיפה להתחיל...ידעתי שאם גבר לא עושה צעד מאוד יהיה לו קשה להכיר משהי ופחדתי מזה בלב אני יודע שיכול לעבור הרבה זמן עד שאמצא משהי חדשה.. פה ושם שהיינו נפגשים הצליח כנראה למלות לי את החלל כן אפשר להגיד שנהנתי מה"פירורים" שהיא נתנה לי.. השקעתי את הראש בלימודים..ולא הסתכלתי למצב שבחוץ אמרתי לעצמי "אה אתה כבר לא אוהב אותה..". ועם הזמן באמת לקראת החודשים האחרונים שהיינו נפגשים פה ושם היא הייתה זורקת שהיא נסתה לצאת עם משהו ושלא הוא לא היה לטעמה או שהבחור שיצאה איתו לא יזם פגישה שנייה וכאלה..וחקרה עליי ממש עניין אותה לדעת עם הייתי עם בחורות אחרות... צריך לציין שהיא אמרה לי שבשנה הזאתי היא ממש נהנה והיא לא מצטערת שנפרדנו...כל השנה היא בלתה עם חברות המון ...ואני? הרבה מאוד מהזמן הייתי בבית עם עצמי... ואז היו איזה שבועיים שלא דברנו ושלחתי לה הודעה ואז היא אמרה לי שהיא התחילה לצאת עם משהו שהיא מתחילה פרק ב בחיים שלה. פתאום הבנתי שאני אוהב אותה שאני לא אראה אותה יותר שכל השנה הזאתי לא ניסיתי אפילו איך שהוא להכיר משהי חדשה וכל הדיכאון משנה שעברה חזר אליי כל המחשבות כל היאוש כל הקושי בשנה הזאתי הבדידות שחוויתי כל הימי שישי ושבת שהייתי פחות עסוק והייתי מרגיש לבד צפו בפניי...המחשבות שהיא עם גבר אחר נהנת, צוחקת ושוכבת איתו... חזרתי לקחת את הכדורים שוב...עבר כבר חודש מכל הסיפור..אני מיואש לא יודע כבר מה יהיה...אני לא יכול לשאת את הלבד הזה יותר. אני רוצה אהבה... אבל אבדתי כבר את האמון בעצמי... הכאב והלבד חונקים אותי... התחלתי לקרוא המון מאמרים על פרידות... יש לי המון פחדים אם בכלל אצליח למצוא משהי ואם היא תיהיה יותר טובה ממנה? והאם באמת נצליח לקיים קשר עם אהבה גדולה ואמיתית כמו שחוויתי.. אני יודע שאומרים לי אהבה ראשונה יהיו עוד אתה צעיר וכאלה אבל משום מה זה לא מנחם אותי... משהו בי לא נותן לי לשחרר לא נותן לי לשכוח שהיה לי טוב הייתי מאושר..האושר ברח, חמק ממני.. אני לא רוצה לשכוח את התחושה הזאתי את כל הדברים שעשו אותי מאושר ולהמשיך הלאה להשלים עם הבדידות ועם הדברים היום יומיים המשעממים.. אז זהו רציתי רק לשתף אני יודע שזה ארוך... תודה..

רן היקר. מה שלומך? אני שומעת בסיפורך שהקשר עם ליאת הפך להיות עמוד תווך בחייך, בשנים מאוד משמעותיות. הקשר הזה נתן מענה לצרכים מאוד בסיסיים שלך כאדם. הצורך להרגיש שייך, אהוב, רצוי ובטוח. האובדן של הקשר הזה הוא באמת מטלטל. מצויין שניגשת להיעזר בטיפול תרופתי, אך זה לא מספיק. חשוב מאוד שתיעזר בטיפול פסיכולוגי. נשמע כאילו בקשר עם ליאת היית כמו בשיר: "בלעדייך אני חצי בן אדם". אני סבורה שגם אם הרגשת מאושר בחלק מהזמן עם ליאת, אתה יכול להיות מאושר יותר כאשר תבנה זוגיות שבה תהיו 1 ועוד 1 שווה שניים. ולא חצי ועוד חצי שווה אחד. טיפול פסיכולוגי יתמוך בך בתקופה הזו וגם יסייע לך לגלות את עצמך כשלם. האמון בעצמך יחזור ועמו תוכל לבנות זוגיות בריאה הרבה יותר מזו שאתה מתאר. בהצלחה יעל

היי את האמת המצב כרגע עדיין קשה אני לא רואה אופציה להתאוששות התחלתי טיפול פסיכולוגי אבל אין לי מושג כמה באמת הוא יכול לעזור.. מה כבר פסיכולוג יכול לעזור לי ? את הכל אני יודע כבר