נערה זועמת ספק הפרעת אישיות

שלום, בתנו בת 20. נערה מוכשרת וחכמה. התנהגותה ידעה במהלך השנים עליות ומורדות מבחינת מצבי רוח, חרדה ודכדוך. אך בשנה האחרונה ובפרט מאז שיצאנו מהסגר של הקורונה, התנהגותה הפכה להיות מצד אחד מסוגרת בתוך עצמה ללא לדבר עם איש ועד לקיצוניות שניה של האשמת כולם במר גורלה. היא שונאת את כולם לדבריה, מרגישה שהזניחו אותה (שזו חוויה סובייקטיבית כי בפועל כולם סביבה), חווה ריקנות רבה ואין לה כל כיוון בחיים. הנטייה להאשים את כולם ולראות עצמה כמסכנה כבר היה בעבר במהלך שנות גיל ההתבגרות. יש לציין כי אנו כל הזמן מנסים להתקרב, לעודד, להיות עבורה אבל נראה שכלום לא ממלא אותה. רק מתעצבנת. המצב משפיע על כל הבית. בקשנו שתלך לאבחון פסיכיאטרי אך מסרבת, שוב בטענה שהסביבה אשמה ולא היא. אנו חסרי אונים. שאלה אחת- האם יש דרך להביאה לאבחון וטיפול? מה הגורם לכל פרצי הכעס והעויינות ולתפיסה הבלתי תואמת את המציאות? שאלה שניה- האם אפשר שאנו כהורים נגיע לקבל המלצות איך לפעול עימה. תודה רבה

באם יש חשש אובדנות, אזי אפשר כמדומני להטיל עליה בדיקה פסיכיאטרית כפויה. אני מדגיש: לא מדובר באשפוז כפוי (!!), רק בבדיקה כפויה חד פעמית, ואם יהיה צורך- גם בבדיקות נוספות, כפויות או לא כפויות, לפי ראות עיני המטפל. צריך להתייעץ עם המזכירה של בריאות הנפש המחוזית. באם אין מסוכנות לה או לאחרים, כמדומני שלא ניתן להכריח אותה להיבדק, אך גם אז ניתן לפנות לפסיכיאטר פרטי שעושה גם ביקורי בית והוא ידבר עימה בביתכם. כחלק מהטיפול ובתור הורים, בודאי שתהיו מעורבים בטיפול בה. הוכח שטיפול יחד עם התערבות המשפחה עוזר מאוד לטיפול ולאופיו. הרבה הצלחה ורק בריאות תמיד! מני (לא רופא אבל עונה לדברים שאני יודע, מידע שצברתי).

שלום לכם גם תשובה זו של מני נכונה. הייתי ממליץ לכם ההורים לגשת ןללמוד הורות דיאלקטית שיסייע לכם לדעת כיצד לנהוג במצבים שונים שגם בתכם סובלת מהם והיא איננה יודעת כיצד לצאת מזה. בהצלחה