טורדנות כפייתית ורמות אמוניה?

שלום, בספרו "מוח מנצח", דר' מארק היימן טוען שהצליח להסיג ביטויי OCD, כתופעת לוואי, אצל חולה שלו שטופלה על ידו באנטיביוטיקה רפיקסימין (בה נעשה שימוש תדיר באנצפלופטיה כבדית על מנת להביא לצמצום אוכלוסיית חיידקים מפרישי אמוניה במעיים) לאחר שתרבית שערך בצואתה הדגימה אוכלוסיות לא רצויות במעיה בהיקף גדול בהרבה מהנורמה. כמו כן, רמות האמוניה בדמה לאחר מתן האנטיביוטיקה פחתו דרמטית. הוא מציין כי לאחר זמן מה תסמיני החרדה חזרו - ושוב, טיפול באנטיביוטיקה הזאת הביא לנסיגה מלאה של התסמינים (מצ"ב קישור למטה) ומבסס את הקשר. כמי שסובל מאד מטורדנות כפייתית מרבית חייו אני רוצה לשאול האם הפסיכיאטריה הקונבנציונלית מכירה בקשר הנ"ל כקשר אפשרי, סטנדרטי, בין תופעות פסיכיאטריות לאוכלוסיות פתגונים ופרזיטים במעיים (נטען כי הללו הגיעו לגודלן הרב ע"י עיכול גרוע של לקטוז וגלוטן)? כמו כן, האם ניתן, כעניין נסיוני, לתת רפיקסימין למטופל כדי לשכך מעט את הטורדנות הכפייתית ממנה הוא סובל (או כל תופעה פסיכיאטרית אחרת לצורך העניין)? מה דעתך על הכיוון הרפואי עליו מצביע ד"ר היימן? הקטע המדובר מספר של ד"ר היימן - http://www.focus.co.il/infopage.asp?page=451 תודה והמשך שבוע טוב, רועי

באדם בריא ללא אנצפלופטיה כבדית אין כל בעיה ׳להסתדר׳ עם רמת האמוניה בדם כך שהטיפול האנטיביטי לא ישיג שיפור כלשהוא בשוני מהמקרה האחר שתארת.