אשמח לעזרה

אפרת יש לי בעיה ולאחר שקראתי את שכתבת וחבל שאי אפשר להוביל לקישור אני מעתיקה את המאמר. זו בדיוק הבעיה שלי ואת בת 39 ונמענתי מקשר זוגי כלומר מעולם לא היה לי חבר ואני מחוזרת המון זו לא הבעיה. הבעיה מתוארת במאמר שכתבת הנה החלקים ממנו. "פחד ממיניות או סלידה ממיניות הם תגובה עקבית לפעילות מינית או אפילו לרעיון של פעילות מינית", מסבירה אפרת מנור, מטפלת אישית וזוגית המתמחה בטיפול מיני במרכז הרפואי "רעות", "פעמים רבות ניתן לבלבל את הפחד עם חשק ירוד, כי ההימנעות מתפרשת לעיתים קרובות כחוסר עניין בנושאים מיניים. אך למעשה, פוביות מיניות הן בעצם מנגנון הגנה נגד מצבים שיוצרים חרדה כמו אינטימיות ומגע. סלידה ממין, למשל, עלולה לגרום לחרדה ללא שום מגע מיני; עצם המחשבה על מין או כל סוג של מגע גופני הקרוב לו גורמת לתגובת חרדה קיצונית ואף להזעה, שלשול ובחילה. ציפייה למין או להיבט כלשהו של פעילות מינית יכולה לעיתים לעורר חרדה גדולה יותר מאשר הפעילות המינית עצמה". לדברי מנור, "חרדות ממין יכולות לנבוע מחינוך לקוי למיניות בבית או בסביבה, חינוך שמרני מאוד או מתירני במיוחד, עמדות שליליות בבית ביחס למיניות, חוויות אישיות בילדות או בבגרות שנתפסות כטראומטיות או פגיעות מיניות בעבר. גם מצבים אישיותיים כמו חוסר ביטחון וביישנות, או חוסר בכישורים חברתיים וביכולת ליצירת קשר, יכולים לעורר חרדה ממין וממגע. אצל נשים למשל, יכולה להיות חרדה שמתבטאת בהפרעות כאב ביחסי מין" "גורם חרדה נוסף הוא "חוסר ניסיון מיני", דבר הגורם חרדה עד כדאי קיפאון ואי יכולת לתפקד. האדם יכול להיות כל כך בטוח בכישלונו עד שיעדיף לא לפעול כלל. גם לדימוי הגוף שלנו בעיני עצמנו יש השפעה: כשאדם לא מרוצה מגופו, הוא בטוח שגם בן או בת הזוג שלו יחושו כך ואז יכולה להופיע חרדה עצומה" אצלי זו הבעיה. גדלתי בבית מאוד א-בנורמלי בכל מה שקשור לזוגיות בין הוריי והיחס של אבי אליי שזה התעללות או בעצם התעלמות מוחלטת מקיומי. הורי בהליכי גירושים שנים והוא שולט באימי כלכלית ויש לו לפי דעתי הפרעות נפשיות או התנהגותיות הוא בן אדם קשה . פעם אחת זה גלש לכך שהרביץ לאימי אני ברחתי מהבית ואימי הזמינה משטרה מאז הוא לא בבית אבל ההליך של הגירושין נמשך. יש לי אחות אוטיסטית כך שאימי היא היחידה שמטפלת בה ואני כמו טיפשה נשארתי בבית כי היה לי קשה להשאיר את אימי ורציתי לעזור לה( אימי לא נוהגת אפילו ברכב) זה לא המקום לפרט את הכל אני יודעת ולכן אעצור ורק אומר שרוב הזמן אני הייתי בדיכאון כי זה נורא לראות אדם חולה בבית וקושי כלכלי. לאחותי יש בעיות קשות של התנהגות ואני מגיל קטן הייתי וראיתי מוסדות של חולי נפש ומפגרים התבגרתי מהר ותמיד הייתי יותר אמפתית ובוגרצ ביחס לשטויות של צעירים. אני יצאתי ללימודים באוני' כך שחשבתי שאולי אמצא שם בחור טוב אינטליגנט ותהיה לי קריירה לי חשוב שאישה לא תהיה תלויה בגבר ביחוד אם תרצה לברוח.אבל גם זה לא קרה מה שמוסיף עוד על הדיכאון כי אני שוב בבית אימי ובעבודה עלובה. הבחורים שהכרתי הם רק מפאבים / מסיבותאו כאלו שמתחילים ברחוב וזרים ולא מישהו קרוב וכך נחשפתי לכל מה שהעתקתי מהכתבה פשוט התחלתי להסתובב עם ספריי גז מדמיע כי הם כולם בלי יוצא מהכלל חרמנים מנסים לגרור אותי לדירה ומדברים בצורה סקסיטית ביום הולדת 20 חגגו לי עם חברות ואחד הציע להסיע אותי הביתה והוא חטף אותי. אין לי אמון בגברים מעולם לא אהב אותי גבר גם לא אבי. המצב כבר כמה שנים שאני לא מאמינה בזוגיות ואהבת אמת. יש לי דימוי גופני מאוד נמוך כי אני שוטחת חזה ותמיד ירדו על המשקל שלי בחברה זה התחיל מהיסודי. אני לא הולכת לים או מתלבשת גם לא ליד נשים.היו הרבה הערות גנאי למרות שבחורים חושבים ההפך. אני לא רציתי להקים משפחה או להביא ילדים לעולם האכזר הזה מפחדת שיוולד לי ילד עם בעיות האמת תמיד רציתי למות. אני כותבת המון ואני מתנצלת אבל אני מתביישת במי שאני ובבית ממנו באתי ולא מאמינה שבחור כפי שאני רוצה ירצה אותי מה גם שאין בנמצא שום בחור שהכרתי לא מצא חן בעיני ואני לא מסוגלת לצאת כבר כמה שנים ומסרבת בכל תוקף לצאת עם בחורים כי קרה לי משהו עם גברים וזה החרדה הזו ממין או שיגעו בי כמתקרב אליי בחור או שרוצים להכיר לי פתאום יש לי בחילה דבר שלא היה. שוב אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. אין לי גם אומץ נניח ויהיה בנמצא בחור,כי אני מתביישת בגוף שלי איך יוצאים מהבעיה הזו של דימוי גוף נמוך? זו העזרה שאני הכי צריכה אם השאר אני אתגבר.. אני גם מבינה שאשאר לבד כי אני יצרתי את זה ,ומי ירצה משהי בגיל 39? מה יש לך לייעץ? אני אמביוולנטית עכשיו מצד אחד נטרלתי כמה פקטורים ופתאום אני מתעוררת ויש לי חשק ואמונה בזוגיות מה ששנים היה רדום כולל החשק המיני ומצד שני אין לי אומץ לכלום חסרת ביטחון תודה וסליחה על האורך.